מטה אפרים אורח חיים תרג
סימן תרג בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
אף במקומות שאין מחמירין בפת אינו יהודי ויש אנשים שאין נזהרים בהן, מכל מקום ביו"ד ימי תשובה צריך ליזהר ולאפות בביתו או ליקח מבית ישראל. ואם אין שם אופה ישראל וגם אי אפשר לו לאפות בביתו, אזי יש לו להכשיר התנור שהאינו יהודי אופה בו הפת שקנה ממנו, והוא על ידי שישליך לתוכו קיסם בשעת הבערה, או ינער האש מעט. ופרטי דינים אלו מבוארים ביורה דעה סימן קי"ב. ומי שהולך בדרך ואין לו פת של ישראל, ויודע שלא ימצא פת של ישראל תוך ד' מילין, מותר לאכול פת אינו יהודי אפילו בימים אלו:
סעיף ב[עריכה]
יזהר שאם יקנה מן האינו יהודי עיסה מגולגלת, שלא יפריש חלה ויברך, שגלגול אינו יהודי פוטר, והברכה הוא לבטלה, רק אם יקנה קמח מן האינו יהודי אז חייב בחלה.
סעיף ג[עריכה]
יש מן חסידים ואנשי מעשה שמחמירין על עצמם לאכול חולין בטהרה בימים אלו, והעושה כן צריך לחזור אחר דגן שלא נפל עליו מים והוכשר לטומאה, והקמח יהיה נילוש במי פירות, וכשרוצה לשתות ישוח וישתה מהנהר ומעיין וישתה, שלא יגע בהם ויטמאם. ואין לעשות כן, רק מי שכל מעשיו בקדושה וטהרה ונוהג בפרישות יתירה, ובאם לאו גם זה הבל ורעות רוח ויוהרא, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו:
סעיף ד[עריכה]
יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים בימים אלו, וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה מאם אינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוא צריך להיות ביוקר מקרבן חטאת. והרבה דיני תשובה וסדרי תשובה כתבו הראשונים והאחרונים, ואין קונטרס זה מכילתו. ויש ללמוד שערי תשובה לרבינו יונה, וספר הישר המכונה לרבינו תם, וגם בספרי מוסר של האחרונים יכיר כל איש לעצמו מה שליבו חפץ ומרגיש בעצמו שיתפעל מחמת זה להתעורר בתשובה. ומכל מקום לא יקבע בזה כל לימודו כי אין בצע מהרבות העיון בזה יותר מדאי, כי כאשר יורגל בזה לא יתפעל מזה כלל, ודוגמתו ברפואות בחולי הגוף, כן הוא בחולי הנפש, רק יש ללמוד מעט בכל יום בספר מוסר, עד שירגיש בעצמו כי באו אל קרבו לקרבו לעבודת הבורא ולהשיבו אל אביו שבשמים. ועיקר לימודו ישים במסכת יומא ופירושיה, שיהא רגיל ומכיר בעבודה, ואמרו חז"ל כל העוסק כו'. ובשולחן ערוך ונושאי כליו למען ידע כדת מה לעשות. ומי שזכה והגיע לגדר העיון האמיתי להסביר פנים בהלכות ודינים, ואין צריך לומר אם לומד בתלמידים הגונים שעורים קבועים, אין לו לבטל מהם, ואין לך מצוה גדולה מזו, וכמו שאמרו חז"ל: אין לו לקודשא בריך הוא בעולמו רק ד' אמות של הלכה (והא דאמר רב לתלמידיו: במטותא מנייכו לא תיתו קמאי ביומי ניסן וביומי תשרי כו', הא טעמא קאמר, דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא, לפי שבחדשים אלו היו מכינין פרנסת השנה, מה שאין כן אנן לדידן). וגם יש ללמוד להבין ולהשכיל פירוש התפילות והפיוטים והסליחות שבימים אלו, לידע מאי מוציא מפיו. ומכל שכן אם הוא ש"ץ בימים אלו, שהוטל עליו חובה לעשות כן. ובאם בעל נפש הוא ובא בסוד ה', ילמד גם כן נסתר בסתר והצנע לכת, וההתבודדות הוא סגולה גדולה להשגה, אבל הלומד ברבים ובפרהסיא דברי קבלה כדברי תורה, בדוק ובחון שלא יזכה לאורה:
סעיף ה[עריכה]
במקום שמצוי שם מוכרי אתרוגים, נוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימין לקנות להם אתרוגים יפים ומהודרים וכן להכין להם לולבים והדסים לצורך מצות החג, וכל איש לפי הונו ועשרו יכבד ה' ממה שחננו, וזכות מחשבת המצוה היקרה הזאת שהוא מצרפה למעשה תכריע אותו לכף זכות ביום הדין הקדוש, לזכות לו החתימה, אם לא שיודע בבירור שאחר יום הכיפורים ימצא לקנות מינים יפים ומהודרים ביתר שאת. וכל ערום יעשה בדעת:
סעיף ו[עריכה]
מלמדי תינוקות ובחורים חלילה להם לבטל בזמן הזה סדר לימודם, כאשר בעוונותינו הרבים דשו בו רבים בעיתים הללו, נרפים הם נרפים שלא לפקח על צרכי התלמידים, וקוראין לו ומכנים לו שם בין הזמנים, ומפנים לבם לבטלה, ומימי הסליחות עד אחר החג אינו מביא וקורא כדרכו, לראות את עצמו להיות מתוקן לעתיד לבוא להרחיב גבולו בתלמידים, ועושה לו מהלכים בין העומדים לבקש אצל הבעלי בתים, להללו ולשבחו כי שיח לו שיחת ילדים, יודע דרך לעשות להם לימודים, ועל ידי זה הם רואים סימן ברכה ויפה בלימודים, כי שבח אין להם ומעות יש להם, וקונה אוהבים ברצי כסף ושחדים, יבוא בהרבה צדדים, לחרוך רמיה צידם. וגדול עוונם מנשוא, שאם בחיי הגופות כך הוא עושה כוונים, למלאכת שמים על אחת כמה וכמה שלא ישנה עתים ויחלף זמנים ויעמול לרוח, ואיך באלו פנים ישפוך שיח ותחנונים, ומה יעשה כי יפקוד עליו עון אבות על בנים אשר הוציא זמנם לבטלה, ויום לשנה יחשב ויעלה בחשבונו, ולא באלה חלק האיש אשר נגע יראת ה' בלבבו, יוסיף אומץ בימים אלו ללמוד עם התלמידים בשקידה רבה, אחד גדולים ואחד קטנים. ומי שמרגיש שנפשו עיפה ותש כחו מצום העשרת ימי תשובה ולכן אינו יכול להסביר פנים כראוי, אף אם היה רגיל להתענות יו"ד ימי תשובה, יש לו להתיר הנדר על פי שלשה ויאכל וישתה כדי צרכו בכדי שלא למעט במלאכת שמים. ואם אינו עושה כן, עליו הכתוב אומר: "הכזה צום אבחרהו יום ענות" כו' (ישעיהו נח ה). ואם הנערים בני דעת להבין מוסר השכל, יש לו למלמד ללמוד עמהם בכל יום קצת בספר מוסר, לעורר לבם ליראה את השם הנכבד והנורא, כי השם יתברך בוחן כל עשתונות צעיר ורב, וכי קרוב יום אשר בריות בו יפקדו לחיים וחלופו לטוב ולהפכו, ועת לחננה להשמיע קולם במרום בתפילה ובתחנונים, שיזכו בדין המה ואבותיהם ואמותיהם לחיים טובים ולשלום. ואם דבריו יעשו רושם בלב הנערים ויפילו תחינתם בכוונת הלב, יגדל כח תפילתם וזעקתם שהוא הבל שאין בו חטא, לתת עוז ותעצומות לתפילת הצבור שתעלה מסילה ישרה, ותחשב לו לצדקה, ועליו נאמר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב ג):
סעיף ז[עריכה]
ביום שלפני ערב יום כיפור משכימין קצת יותר משאר הימים, לפי שאומרים אז סליחות של י"ג מידות "אזכרה אלהים" כו' שחיבר ר' אמתי כמו שכתב בספר חסידים, ואומרים אותה בבכי ובכוונה רצויה ביותר. ואותן נרות של שעוה שעושין להדליק בבית הכנסת ביום הכיפורים, נוהגים הנשים לעשות אותם ביום הזה. ואם חל ערב יום הכיפורים ביום א' אין לעשות הנרות בערב שבת מפני כבוד שבת, אלא יש להקדים עשייתן ליום ה'. ויש לעשות נרות יפים, כמו שכתוב: "באורים כבדו את ה'" (ישעיהו כד טו), ולחזור אחר שעוה יפה ופתילות יפים, ומי שאפשר לו יעשה משעוה לבנה, שהוא נאה ומהודר ודולק יפה. והקונה חוטי פתילות מנשים שאננות שאומרים שהקיפו בהם הבית עולם יצא שכרם בהפסדם, אחרי שדרכם ליקח חוטים גרועים ומוקצים שבפשתים או קנבוס, ואינו דולק כראוי וברצותו מסכסך. ואם רצונו לקחת כל שישנו בהקפה, יכין ליקח חוטים יפים וטובים לפתילה. ונוהגין להתחנן בעת שעושין הנרות, ואין לבטל המנהג או להלעיג עליו על זה, כי מנהג ישראל תורה היא, ויסודתו בהררי קודש:
סעיף ח[עריכה]
נהגו שכל איש שהוא נשוי עושין נר בשבילו לבית הכנסת ליום הכיפורים, אבל אשה אפילו אלמנה אינה עושה בשביל עצמה. ואם היא רוצה לעשות נר בשביל עצמה הרשות בידה. והנר הזה שעושין בשביל חיים קורין אותו נר הבריא [דאס גיזונדי ליכט], ואין עושין רק נר אחד לבד לאיש ולאשתו, ובשביל הבנים והבנות אין נוהגים לעשות כלל אפילו הם גדולים, כל זמן שאינם נשואים. ומלבד הנר הזה עושין גם כן נר בשביל אביו ואמו שמתו וקורין אותו נר נשמה, ועושין גם כן נר אחד, בין אם מתו שניהם, בין אם לא מת רק אחד. ונר הזה שקורין נר נשמה, גם אשה אלמנה עושה אותו בשביל אביה ואמה שמתו או שמת אחד מהם. ונר הבריא נוהגין לעשות נר גדול, ונר נשמה עושין קטן, ונכון לעשות שעל כל פנים יהיה דולק והולך עד מוצאי יום הכיפורים. ויש נוהגין ליקח נר הבריא לבית הכנסת, ונר נשמה מניחים בביתם להיות דולק שמה, כדי שיהיה לו נר דולק כשיבוא לביתו בלילה אחר התפילה. ואין ראוי לעשות כן, רק יקחו כל נרות של מצוה לבית הכנסת:
סעיף ט[עריכה]
הנותר מן הנרות נוהגין כל אחד לוקח לביתו במוצאי יום הכיפורים, כמו שנתבאר בסימן תרכ"ח. ואנשי כפרים שאין להם מניין שבאין לעיר, ומביאין נרות שלהם לבית הכנסת, יש תקנה מקדמונים שיניחו הנותר מן הנרות באותו בית הכנסת שהיו דולקים שם ביום הכיפורים. ואם בן הכפר עושה שני נרות, יניח האחד במקום שהדליק, והשני יקח עמו וידליק שם במקומו שמתפלל שם ביחיד:
סעיף י[עריכה]
אף במקומות שנוהגים שלא להרבות באשמורת ערב יום הכיפורים בסליחות, וכמו שנוהגים במדינות אלו, ואין נופלים על פניהם באשמורת, מכל מקום במנחה שלפני ערב יום כיפור אומרים תחנון בנפילת אפים. והנוהגים שלא לאכול בשר ויין ופירות, רק בימים אלו שאין אומרים תחנון, מותרים לאכול בלילה זו של ערב יום הכיפורים; אבל קודם הלילה אסור אף על פי שהתפלל ערבית. ואם נדר בפירוש שלא לאכול בשר ויין, רק בימים שאין אומרים בהם תחנון, אסור אפילו בלילה ממש. ובמקומות שנוהגים להרבות בסליחות באשמורת ערב יום כיפור, אפילו לא נדר בפירוש, רק שנוהג כן שלא לאכול בשר ולשתות יין בימים שאומרים בהם תחנון, אסור בלילה זו, שכיון שנוהגים להרבות בסליחות, הרי אין מחזיקין הלילה שלפני ערב יום כיפור, רק כשאר ימות החול: