מטה אפרים אורח חיים תקצג
סימן תקצג בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
ברכות של ראש השנה, שהם ברכות מלכויות, זכרונות, שופרות – מעכבות זו את זו; שאם אינו יודע כולם, לא יאמר מה שיודע מהם, אלא לא יאמר כלום. ומכל מקום יש לו להתפלל תפילת מוסף, דהיינו שיאמר פסוק המוספין, וכוללו בתוך ברכת קדושת היום, כשאר מוספי יום טוב:
סעיף ב[עריכה]
התקיעות מעכבות זו את זו; שאם אינו יודע לתקוע, רק מקצת הסימן, לא יתקע כלום. אבל תשר"ת תש"ת תר"ת אין מעכבות זו את זו; ואם יודע לעשות אחד או שנים – עושה מה שהוא יודע, ויתקע בלא ברכה. ואם הוא יודע לעשות כולם, אף אם אינו יודע לעשות בתשר"ת השברים תרועה בנשימה אחת, מכל מקום יעשה התשר"ת בלא נשימה אחת. אבל אם אינו יכול לתקוע שברים תרועה קרובים זה לזה אם לא בהפסק יותר מכשיעור נשימה, באופן שהוא מופרד לגמרי, אין לו לתקוע תשר"ת כלל:
סעיף ג[עריכה]
אם יודע לתקוע תשר"ת או תש"ת או תר"ת, שאז ממילא יודע כולם, אלא שאינו יכול לעשות כולם לפי שהוא חלוש, או שאחר שיתקע בבא אחת יקחו השופר ממנו, אז יתקע תשר"ת לבד בלא ברכה. ואם יודע שני בבות, ויודע שצריך לתקוע שני בבות אלא שאינו יודע האיך תוקעים, אזי יתקע אותן הבבות שיודע, בלא ברכה:
סעיף ד[עריכה]
הברכות אין מעכבין את התקיעות, והתקיעות אין מעכבין את הברכות, ואיזה מהם שיודע יעשה:
סעיף ה[עריכה]
אף על פי שיש לו לתקוע קודם שיתפלל מוסף ויאמר סדר הברכות, מכל מקום אם הקדים התפילה ותקע אחר כך, יצא. אבל אם אמר הברכות שלא כסדר, שהקדים זכרונות למלכויות, או שופרות לזכרונות, לא יצא, וצריך לחזור ולומר על הסדר:
סעיף ו[עריכה]
בתקיעות, אם הקדים תש"ת או תר"ת לתשר"ת, או תר"ת לתש"ת, יצא בדיעבד. אבל אם בסימן אחד הקדים אחד לחברו, כגון שעשה תרש"ת או תת"ר, לא יצא, כמו שנתבאר בסימן תק"צ: