מחבר:אבשלום אליצור/מאמר א
מתוך ספרו של אבשלום אליצור, יהודים שחורים, ספר לבן - יהודים באתיופיה בין רדיפות הנוצרים והתנכרות מדינת ישראל, יוני 1998. דיווחו של אליצור מתפרסם בהסכמתו:
NACOEJ ביקש מאברהם נגוסה לנסוע לאדיס לסייע בעליית המקרים הבעייתיים האחרונים שנותרו במחנה. אברהם החליט לנצל נסיעה זו כדי לבקר גם באזור גונדר ולברר את סיבת המנוסה מהכפרים. החלטתי להצטרף לנסיעתו על חשבוני. ב-29 במאי 1998 נסענו לאתיופיה. חזרתי ב-4 ביוני, ואברהם נשאר עד ה-18 ביוני. את רוב זמן שהותי באתיופיה עשינו בחבל דמביה שבאזור גונדר. כן פגשנו יהודים מאזור קונזילה, מחבלי צ'ילגה ואצ'פר ומתת-חבל קווארה. אלינו נלוו מאלדה איינאו, בעבר מאנשי המחנה באדיס-אבבה שעלה מאז לארץ ומתגורר בנתניה, ושני מקומיים. שלושה מראשי NACOEJ, ברברה רביקוב, רוברט מן ואנדי גולדמן, באו ב-11 ביוני 1998 לאתיופיה ואברהם שכנעם לנסוע אתו לצפון, לראות במו-עיניהם את מצב היהודים.
בעיר גונדר, בירת האזור, פגשנו יהודים שעקרו לאחרונה מכפריהם עקב התנכלויות שכניהם. למרבה הצער, גם בעיר לא היו חייהם חופשיים מהתנכלויות. מולוקן טדגיי, תלמיד בית ספר תיכון, העיד כי הוצא ממיטתו באמצע הלילה על ידי מקומיים שכינוהו "בודא" (אוכל אדם, כינוי הגנאי המסורתי ליהודים) ואילצוהו לבוא אל מיטת קרובם שנפל למשכב. טענתם הייתה שמחלת קרובם נגרמה על ידי בודא ורק מגעו של האחרון יכול לרפאו. הורים אחדים סיפרה על ניסיונות לחטוף את בנותיהם ולהשיאן כפילגשים לנוצרים. דברים דומים קורים בקווארה. המילים "בודא" ו"קיילא" חוזרות ונשנות בתאוריהם של רבים מהאנשים שהעידו בסרט שצילמנו, והן מעידות כי עלילת הדם לא עברה מהעולם גם בימים אלה של סוף המאה העשרים. בעיירה הקטנה קולאדיבה ראינו יהודים רבים שעקרו אליה לאחרונה מהכפרים הקטנים יותר שבסביבה. לשאלותינו לסיבת המעבר נענינו שבעיירות קיימות תחנות משטרה הנותנות להם ביטחון יחסי מהתנכלויות שכניהם.
בעיירה צ'וואהיט ראינו כ-150 איש מצטופפים ברפת בחצרו של בן העדה שנתן להם מקלט אחרי שברחו מהכפרים הסמוכים. חלקם נקב בשם תת-החבל טנקל והכפר וורקדבה, מהם נמלטו אחרי שבקתותיהם הוצתו בלילה הקודם. ילדתו של אחד העדים, בת ארבע, חולצה מהלהבות רק ברגע האחרון. כעבור שבוע ביקרו בצ'וואהיט שנית אברהם נגוסה וחברי משלחת NACOEJ ומצאו שמספר הפליטים עלה ל-400. ניכר היה שהאיש שנתן להם את חסותו לא יוכל לכלכל אנשים אלה לאורך זמן.
המשכנו לכפר הגדול בוצ'ארה שבחבל דמביה, שם, לפי עדות האיש שהסכים להדריכנו, הוצתו בלילה הקודם בקתתו ובקתות נוספות. בהגיענו לכפר שאל האיש אם יש עמנו נשק, ומשענינו בשלילה סירב להוסיף ולהתקדם עמנו. נוצרה במקום התקהלות והאווירה נעשתה מתוחה. פתאום הופיעו ארבעה גברים עם רובים ולהקלתנו התברר כי הם יהודים. הם ליוו אותנו אל מקום ההצתה. מצאנו 15 טוקולים שנשרפו לגמרי, והעשן עדיין היה עולה מחורבותיהם. הגברים שנלוו אלינו היו בני חמש משפחות יהודיות אחרונות שנשארו בכפר. את עדותם סיפרו לפני מצלמת הווידאו בעוד אנשים רבים מהכפר צובאים סביבנו. לא מן הנמנע שהמציתים עצמם היו בקהל.
בחזרנו מאזור אגם טאנה לצ'וואהיט שמענו על מקרה הצתה אחר שהסתיים ברצח בכפר סמוך. הילדה יזינה טדסה, בת שש, נשרפה למוות בהצתה לילית של הטוקול של משפחתה. המשפחה ברחה לקולאדיבה – שם נרצח, למרבה הזוועה, גם בן אחות אמה של הילדה– ומשם נמלטו לאדיס-אבבה. לעדויות אלה ורבות אחרות, המתועדות בסרט שצילמנו, נוספו עדויותיהם של הפליטים שפגשנו בחזרנו לאדיס-אבבה. אייניש לקאו מהכפר גוביה שליד אטייה סיפרה כי בנה בן ה-30, תקלה גברה, נרצח לפני שלושה חודשים. קסאו וורקנך מהכפר גוביה, בעל אחותו של תקלה, נורה ברגלו ובכתפו. בקלה מקיט מהכפר דברגה שבחבל צ'ילגה, עיוור, סיפר שברח מכפרו אחרי שביתו ורכושו הוצתו בלילה. ילדיו הצילו אותו מהדליקה. אישה אחרת שבעלה בישראל ברחה עם שבעת ילדיה לצ'וואהיט אחרי שניסו לחטוף את בתה לשפחה וביתה נשרף. סדיסטו דסה, מכפר דברגה, נטש את עדרו וברח לצ'וואהיט אחרי שביתו נשרף ויריות נורו לעברו במנוסתו. כמה מהמדברים בסרט מתייפחים, ובכיים מעורר את בכי השומעים מסביב.
חזרנו לאדיס-אבבה לעמוד על מצב אלה שנמלטו לשם. ביום האחרון לשהותי באדיס-אבבה נקראנו להלווייתו של ילד בן חמש, אבבאו דסה גטהון, שנפטר מחצבת. סבתו של הילד מתגוררת בארץ. משפחתו ברחה לאדיס-אבבה ימים אחדים קודם לכן מהכפר ג'יבג'יבה שבחבל דמביה. אופיינית הייתה העובדה שבשעות שלפני קבורת הילד נאלץ אברהם לחפש את נציג הג'וינט בארץ כדי לקבל את אישורו לקבורת הילד בבית הקברות היהודי העדני באדיס-אבבה, שם קבורים גם קרוב למאתיים האנשים שנפטרו עד היום בימי שהותם במחנה. על קברו של הילד פנה אברהם אל המשתתפים בהלוויה ודיבר על לבם להשפיע על קרוביהם שלא להיחפז ולעזוב את כפריהם. הסרט שצילמנו מתעד את תגובותיהם הכעוסות של האנשים לפנייתו. בזה אחר זה מספרים האנשים על התנכלויות, הצתות, מעשי רצח ואונס מצד בני הכפרים נגד הפלאשה. בסרט גם נראים אנשים עם פצעי ירייה ודקירה. כמה פצועים אלה הם קרובי האנשים שנרצחו.
רדיפת היהודים היא, אם כן, תופעה המתפשטת בחודשים האחרונים במהירות באזור גונדר. הגורמים המשוערים לגל ההתנכלויות הם המצב הכלכלי ההולך ומחמיר כיום באתיופיה ואי-השקט הפוליטי הבא בעקבותיו, התמעטותם של משפחות היהודים בכל כפר עד למספרים קטנים המקשים עליהם להגן על עצמם והשמועות המגיעות לכפרים על היהודים שהצליחו לעלות לישראל. לכל היהודים שפגשנו קרובי משפחה בישראל, רובם מדרגה ראשונה, והם מראים את תמונותיהם למצלמה. בכל הפעמים ששאלנו את התושבים הנוצרים לגבי היהודים, הייתה התשובה "פלאשה.". אין ספק כי הם רואים בהם חלק בלתי נפרד מיהודי אתיופיה.