מדרש תדשא טו
למה מכל טומאות שבעולם החמיר טומאת אדם במיתתו? אלא שבשביל עבירה נגזרה מות עליו, שנאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו׳. למה גזר הקב״ה על יולדת זכר שטמאה ז׳ ימים ואם נקבה שבועים? אלא להזכירך יצירת אדם הראשון שנברא בז׳ ימי בראשית של שבת ראשון, ויצירת חוה שנטלה מצלעותיו בשבת שניה - דברי ר׳ פינחס בן יאיר, וחכמים אומרים - שניהם נבראו בערב שבת הראשונה. למה גזר הקב״ה שהיולדת זכר אחר ארבעים יום ויולדת נקבה אחר פ׳ יום תבא לבית המקדש? להזכירך מה פעל אל עם אדה"ר שנברא חוץ מגן עדן ואח״כ נכנס לג״ע, לכן היולדת זכר לאחר מ׳ יום שהוא שיעור יצירת הולד לזכר, ופ׳ יום לנקבה שהוא שיעור ליצירת הנקבה תכנס לביהמ״ק להביא קרבנות. למה בפרשת יולדת כתיב למעלה הימנה מאכלו של אדם (סימני חיות ועופות טהורות), ולמטה הימנה נגעים? אלא כך העיד המקום על הנולד: הוי מתבונן באיזה תנאי בראתי אותך, אם עשית מעשים טובים ראה מה למעלה מראשיתך - זאת החיה אשר תאכלו, אכול מה שתקנתי לך. ואם תפנה אחור ראה מה כתיב אחריך - נגעים. עשרה פרשיות של נגעים הם כנגד עשרת הדברות, שאם יקיימו ישראל אותם הקב״ה מצילם מהם, ואם לאו הם לוקים בהם, ואלו הן: ששה בגופו של אדם וד׳ בנכסיו. יש נגע בגופו של אדם שיצא מעצמו של אדם בעור בשרו, ויש נגע שיש בתוכו מחית בשר חי, ויש נגע שפרחה מצרבת השחין, ויש נגע שנעשה ממכות אש, ויש נגע בראש או בזקן, ויש נגע בקרחת או בגבחת - הרי ששה בגופו. ויש נגע בשתי או בערב [בבגד צמר או פשתים], ויש נגע בעור או בכלי עור, ויש נגע בקירות הבית, - הרי עשרה.