מדרש תדשא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם, כנגד שני שמות הקדושים נעשו שני הכרובים על ארון העדות השמים והארץ והים בתים על הבריחים (או הבריות) הם. כנגד השמים העליונים נעשה בית קדשי הקדשים, וכנגד הארץ נעשה בית קדש הקדשים החיצון, וכנגד הים נעשה החצר וכנגד השמים העליונים נעשו עשתי עשרה יריעות המשכן. כנגד הארץ נעשה השלחן וכנגד פרי האדמה היו מעריכין שתי הלחם, שתים מערכות שש המערכת (ויקרא כ״ד ו׳) כנגד חדשי קיץ וחורף. כנגד הים נעשה הכיור וכנגד המאורות נעשה המנורה. ויקם את העמודים יכין ובועז (מ״א ז׳ כ״א) יכין כנגד ירח יכון עולם (תהלים פ״ט ל״ח), וירח מכין לישראל מועדים ושנים, שנאמר עשה ירח למועדים (תהילים ק״ד:י״ט). ובועז כנגד שמש שהוא יוצא בגבורה ובעוז, שנאמר ישיש כגבור לרוץ אורח (שם י״ט) וכנגדם בגוף שתי עינים שהעינים גבוהות ונתונות בראש, כך היו שני העמודים גבוהים ועבים (המאמר הזה כתב הרוקח דף ז׳ ריש עמוד ג׳ בשם מדרש תדשא). ויעש את הים מוצק (מ״א ז׳ כ״ג) - זה עולם שהוא מוצק, שנאמר בצקת עפר למוצק (איוב ל״ח ל״ח) ואמר חזקים כראי מוצק. עשר באמה משפתו (מ״א ז׳ כ״ג) אלו עשר ספירות בלימה שעליהם העולם עומד. עגול סביב (שם) שהרקיע עגול. וחמש באמה קומתו כנגד מהלך חמש מאות שנה שבין הארץ לרקיע. וקו שלשים באמה, כנגד שלשים יום שבכל חדש וחודש וכנגד עשרה דברות ועשרה מאמרות ועשר ספירות בלימה. יסוב אותו סביב שהעולם עומד בזכות אותן י׳ דברות ובי׳ מאמרות נברא וספירתן עשרה. דבר אחר, וקו שלשים באמה יסוב אותו - זה קו ירוק שמקיף את כל העולם, שנאמר ונטה עליו קו תהו (ישעיה ל״ה). ופקעים מתחת לשפתו, כנגד שס״ה חלונות שבמזרח ובמערב שהשמש יוצא באחת מן המזרח ושוקע באחת מן המערב. שני טורים הפקעים, אלו שמש וירח שהם סובבים ומנהיגים את העולם, עומד על שנים עשר בקר אלו י״ב מזלות שהעולם מתנהג בהן. שלשה פונים צפונה וגו׳, למה צפונה תחלה שהיא פתוחה, שרוח צפונה פתוחה לעולם שנאמר נטה צפון על תהו (איוב כ״ו ז׳), ולא עוד אלא שכל רוח רעה אינו אלא מצפון, שנאמר מצפון תפתח הרעה (ירמיהו א׳:י״ד), טלה, אריה, קשת, - פונים צפונה, שור, בתולה, גדי, - פונים למערב. תאומים, מאזנים, דלי, - פונים לדרום. סרטן, עקרב, ומים, - פונים למזרח. והים עליהם מלמעלה, שהעולם מתנהג על ימים. וכל אחריהם ביתה, שלא נבראו לבטלה אלא לצורך העולם. ועביו טפח, טפח ה׳ אצבעות בינונית שעוביו של רקיע מהלך ת״ק שנה. ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן, שהשמים מסובבים זה בזה. אלפים בת יכיל, שמי שהוא מקיים את התורה שנבראת מקודם שני אלפים שנה העולם מקבלו וסובל אותו. וכתוב אחד אומר בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל (דהי״ב ד׳ ה׳) שני אלפים לתורה ומי שמקיימה אני משמרו לאלף דור, שנאמר שומר הברית והחסד לאלף דור (דברים ה׳). ויעש כיורים עשרה (דהי״ב ד׳ ו׳) כדי להרבות את הגשמים שהיו בכיורות מים. עשרה כיורות כנגד עשרת הדברות, ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד? שלא היו צריכין ישראל במדבר לגשמים, לפי שהיה המן יורד להם מן השמים והבאר היה עמהם. ושלמה עשה עשרה כיורות כדי להרבות הגשמים לפי שהיה בארץ ישוב והיו צריכין לגשמים הרבה, שנאמר ארץ הרים ובקעות וגו׳ (דברים י״א:י״א). ארבעים בת יכיל, כנגד ארבעים יום שניתנה בהן תורה ד׳ יום לכל דיבור ודיבור. לכך עשה שלמה לכל כיור ד׳ אמות, שנאמר ארבע אמות הכיור האחד. לעשר המכונות, כנגד עשרה מאמרות, על כל מכונה - אמירה, על כל כיור - דיבור. ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה, למה קדמה? שמשם המזלות והכוכבים והמאורות יוצאין לעולם, ומשם היה עיקר העולם, ומשם היו אבות העולם, ומשם היה רוגע ומרגיע (רוגש ומרגיש). ויעש שלחנות עשרה, כדי להרבות זרעים. ולמה לא עשה משה אלא אחד? שלא היו צריכין במדבר לזרעים הרבה, וכיון שבא שלמה עשאן עשרה כדי להרבות זרעים. נתן חמשה מימין שלחן של משה וחמשה משמאל, ולמה כן? שהדרום נקרא ימין והשמאל נקרא צפון שנאמר צפון וימין אתה בראתם (תהלים פ״ט), ואמר שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה (איוב כ״ג ט'), ולכן נתן חמשה מימין שהוא דרום כנגד ימין העולם שמשם טללי ברכה יוצאין לעולם (עי׳ פרקי דר״א פ״ג). אמר שלמה בזכות אלו שלחנות הנתונות בימין יהיו גשמי ברכה וטללי ברכה יוצאין לעולם מן הדרום. ולכן נתן חמשה משמאל נגד צפון שהוא שמאל העולם שמשם הרעות יוצאין לעולם, אמר שלמה בזכות אלו השלחנות הנתונות משמאל ימנעו הרעות מישראל. וכן קבע עשרה כיורים, חמשה מימין וחמשה משמאל, ויעש את מנורות הזהב עשר כנגד עשרה דברות, וכל מנורה יש בה שבע נרות, הרי ע׳ כנגד שבעים אומות. שכל זמן שהנרות דולקות - האומות מתכבשין. ומיום שכבו הנרות - מתגברין. ותורה נמשלה כנר, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג). אע״פ שעשה שלמה עשרה שלחנות לא היה מסדר לחם הפנים תחלה אלא על שלחן של משה, שנאמר ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים (מ״א ז' מ״ח). ואחרי כן היה מסדרם על כולן, שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים (דהי״ב ד׳ י״ט). ואע״פ שעשה שלמה עשר מנורות לא היו מדליקין תחלה אלא מנורה של משה, שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה (שם י״ג י״א), ובתר כן היו מדליקין את כולן, שנאמר ואת המנורות תחתיהם לבערם כמשפט (שם). ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים (שם ג׳ י׳) כנגד לוחות שנים. מעשה צעצועים שהם מכוללים בכתרים. וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים, כרובים היו שנים כנגד שני הלוחות וארכם היה עשרים אמות, הרי כ״ב כנגד כ״ב אותיות. כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית, מלמד שהן מגיעין מסוף העולם ועד סופו. והכנף האחרת אמות חמש וגו', מגיד שכנפי כרובים האלה מגיעין מסוף העולם ועד סופו. כשם שלמ"ד באמצע אותיות, כך כרובים באמצע. והם עומדים על רגליהם כאות ל' שאין לו ישוב. ופניהם לבית, שבזכותן ובזכות עושיהן הבית עומד, והן היו ראש לכל מה שהיה בביהמ״ק, לפי שהשכינה שרויה עליהם ועל הארון, ומשם היה מדבר למשה, שנאמר וישמע הקול מדבר אליו (במדבר ז׳:פ״ט).