מדרש רבה על כי תשא
<< · מדרש רבה על · כי תשא · >>
סדר כי תשא
פרשיות: לט מ מא מב מג מד מה מו מז
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה לט
שמות רבה פרשה לט פיסקא: א
א. [ עריכה ]
"כִּי תִשָּׂא" כך פתח ר' תנחומא בר אבא (שיר ז, ג): "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר וְגוֹ'" וכל הפתיחות כולן כענין הכתוב בפרשיות (תנחומא, ב-ג). ועוד א"ל הקב"ה משה חייבין לי ישראל מה שלוו הימני שנאמר "כִּי תִשָּׂא" כמה דתימא (דברים כד, י): "כי תשה ברעך" אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי הוי "כִּי תִשָּׂא" ואשלמה להם שנאמר (הושע ב, א): "והיה מספר בני ישראל כחול הים":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מ
שמות רבה פרשה מ פיסקא: א ב ג ד
א. [ עריכה ]
וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל כך פתח ר' תנחומא בר אבא (איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה שאלולי כן לא ברא העולם שנאמר אז ראה ויספרה ומה כתיב אחריו (שם) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה ואין אדם אלא ישראל שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אז ראה ויספרה בסיני הכינה באהל מועד וגם חקרה בערבות מואב באלה הדברים. ד"א אז ראה ויספרה אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה כשאכנס לדרוש אני אומר א"ר אחא מן האלהים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וכן (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואח"כ לאמר לישראל אמרו רבנן ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמוד וקרא בתורה אמר להם לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים הוי אז ראה ויספרה אמר ר' הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר למה שקפליות של תורה ביראת חטא שנאמר (ישעיה לג) יראת ה' היא אוצרו א"ר יוחנן כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו לכך נאמר (איוב כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו' א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו' אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר ומה שכר תורה שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים כדכתיב (שמות א) ותיראן המילדות את האלהים א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא שכר היראה תורה שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו שנאמר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי וכתיב (דברים לג) תורה צוה לנו משה מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל וזכה לחכמה ולבינה הה"ד ראה קראתי בשם בצלאל וכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת:
ב. [ עריכה ]
ד"א קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן אלא ראה קראתי אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו כך וכך עשה ועשית מנורת ועשית שלחן ועשית מזבח כך כל מעשה המשכן בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו קרא לו הקב"ה א"ל משה מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר אלא גוזר ואחרים עושים אף אתה אין לך רשות לעשות דבר אלא אמור להם והם עושין ולא אמר לו למי יאמר אמר משה למי אומר אמר לו אני מראה לך ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים דור ודור ומלכיו דור ודור ומנהיגיו דור ודור ונביאיו אמר לו כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו הוי ראה קראתי בשם בצלאל:
ג. [ עריכה ]
ד"א ראה קראתי בשם בצלאל הה"ד (קהלת ז) מה שהיה כבר נקרא שמו אמר הקב"ה מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן כבר קראתי לו שם מהו ונודע אשר הוא אדם עד שאדה"ר מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (זה מקום הנזם) ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה ואמר (איוב כג) מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט הקב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי (שם לח) איפה הייתי ביסדי ארץ מהו איפה א"ר שמעון בן לקיש אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי הוי איפה היית הראה לו הקב"ה לאברהם ע"י שאמר דבר אחד בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים הראה אותו למשה עומד וגואלם הראה לו ליוסף זן את השבטים הראה לו למשה מושח נביאים הראה לו לשמואל מושח מלכים ליהושע מכניס ישראל לארץ לדוד מייסד הבית לשלמה בונהו לעתליה אם אחזיה ובניה מנתקין את מסמרות הזהב של בהמ"ק יהוידע מתקן אמון עושה עבודת כוכבים יאשיה מבערה נ"נ מחריב הבית דריוש בונה אותו והראהו לבצלאל עושה המשכן הוי ראה קראתי בשם בצלאל:
ד"א ראה קראתי בשם זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות יש שנקראו לו ארבעה זה אליהו בצלאל ו' ויהושע ו' ומשה ז' מרדכי ב' דניאל ה' חנניה מישאל ועזריה ד' אליהו ד' א"ר אלעזר בן פדת אליהו ירושלמי היה ומיושבי לשכת הגזית היה ומכרך של יהודה היה ובשני שבטים היה חלקו חמשה בבנימין שנאמר (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים שלשה ביהודה שנא' צנה וחדשה ומגדל גד א"ר חנינא בר פפא צנן שהיא צנה וחדשה שהקב"ה מחדשה לע"ל ומגדל גד שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו ונקראו לו לאליהו ד' שמות שכן כתיב (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם למה נקרא שמו כן אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות ואלהים מרחם על עולמו ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה שנאמר (שם ד) ובני יהודה פרץ וחצרון וכרמי וחור ושובל וראיה וגו' ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה שנא' (בראשית מו) ויהיו בני פרץ חצרון וחמול וכתיב ואחר מות חצרון בכלב אפרתה וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב אמר ריש לקיש מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו' משמת חצרון בא כלב אל אפרת זו מרים שהיה שמה אפרת ולמה נקרא שמה כן שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד בצלאל מה שקרא לו אומתו שלו והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן ראיה שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל ואמר להם מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן ושובל שהעמיד שובך לאלהים זה המשכן שהיה עומד כשובך א"ר יהודה ב"ר סימון העמיד הקב"ה משכן כשובך יחת שנתן חתיתו על ישראל אחומי שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא ועשאן כאחים למקום. ד"א אחומי שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל להד שנתן הוד והדר על ישראל שהיה המשכן הדרן דבר אחר להד א"ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו אמר ר' חנינא הגדול והקטן שוים לעולם אל יהא אדם מניח בצרו המשכן בשני שבטים אלו נעשה וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם (מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי אמר הקב"ה אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותו דכתיב (איוב כב) והיה שדי בצריך עשה אותו בצרך שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם שנא' (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ד"א בצריך שאם באו שונאים אהא כנגדן שנא' והיה שדי בצריך. ד"א שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה כד"א (ישעיה כה) ומבצר משגב חומותיך אמר הקב"ה בעוה"ז אני חומה לכם וכן לע"ל כשיבנה ציון אני נעשה לה חומה שנאמר (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה וכן קראתי בשמך לי אתה:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מא
שמות רבה פרשה מא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
ג. [ עריכה ]
"ויתן אל משה", הה"ד 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה', גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה הוי 'כי ה' יתן חכמה', אבל למי שהוא אוהב 'מפיו דעת ותבונה'. ר' יצחק ור' לוי חד מנהון אמר למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו בן בא בנו מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו. מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך, מה עשה נתנו לו, ולמה? על שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו הוי 'כי ה' יתן חכמה', וכל מי שהוא מחבבו יותר 'מפיו דעת ותבונה', והא' אומר משל לעשיר שהיה לו בן בא מבית הספר ונתן לו מנה א"ל בנו איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך נטל ונתן לו מתוך פיו הוי 'כי ה' יתן חכמה', אלא 'מפיו דעת ותבונה'"
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מב
שמות רבה פרשה מב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד". רבי תנחומא בר אבא פתח (משלי כה, יד): "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן" (משלי כה, טו): "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין", מי שהוא אומר לתן מתנה לחברו ואינו נותנה למה הוא דומה, לנשיאים ורוח ולברקים שהם באים וגשמים אינם יורדין, זה היה דור המדבר כשהיו בסיני היו ששים רבוא של זקנים וכן של בחורים וכן של נערים וכן של נשים, כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקדוש ברוך הוא וענו כלם קול אחד ואמרו (שמות כד, ז): "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", הרי קול שהיה קול, כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהם, כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן אמר למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ", וְאֵין שִׁחֵת אֶלָּא שֶׁחִבְּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים לב, ה): "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם".
ולא עבודת כוכבים עשו בלבד אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, ואין שחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים.
- ומנין לשחק שהוא שפיכות דמים, שנאמר (ש"ב ב, יד): "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ".
- וגלוי עריות מנין, שנאמר (בראשית לט, יז): "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי לְצַחֶק בִּי" וגו'.
וְלֹא הָיָה שָׁם גָּדוֹל מֵחוּר וְהָרְגוּ אוֹתוֹ, זוֹ שִׁיטַת אַבָּא הַדּוֹרֵשׁ.
דָּבָר אַחֵר, לֶךְ רֵד, בְּזַעַף. אוֹתָהּ שָׁעָה דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגְדוֹ דְּבָרִים קָשִׁים.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין דִּבּוּר הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא דְּבָרִים קָשִׁים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת. אוֹתָהּ שָׁעָה רָאָה משֶׁה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם עוֹמְדִים וּמְבַקְּשִׁים לָצֵאת וּלְחַבֵּל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמַר משֶׁה אִם מַנִּיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵרֵד אֵין לָהֶם תְּקוּמָה לְעוֹלָם, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, מִיָּד הִתְחִיל מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא, אָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ לִי זְכוּת לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם הִזָּכֵר לָהֶם כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִתֵּן תּוֹרָה לִבְנֵי עֵשָׂו וְלֹא קִבְּלוּהָ וְיִשְׂרָאֵל קִבְּלוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ח): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָבְרוּ עַל הָעֲשִׂיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וגו', אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לָהֶם כְּשֶׁהָלַכְתִּי בִּשְׁלִיחוּתְךָ לְמִצְרַיִם וְאָמַרְתִּי לָהֶם שִׁמְךָ, מִיָּד הֶאֱמִינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לִשְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, מִיָּד (שמות ד, לא): וַיִקְדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. אָמַר לוֹ עָבְרוּ עַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ. אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לְבַחוּרֵיהֶם שֶׁשְּׁלַחְתִּים וְהִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ זְבָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ עָבְרוּ עַל הַזְּבִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיִּזְבְּחוּ לוֹ. אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לָהֶם מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בְּסִינַי (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר לוֹ עָבְרוּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, בִּטֵּל משֶׁה מִיָּד אֶת הַפֻּרְעָנוּת, הֱוֵי: בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם וגו'.
דבר אחר: לך רד. ר' יצחק פתח: "והצירותי לאדם" (צפניה א, יז), זה משה. "והלכו כעורים", אלו ישראל. למה? "כי לה' חטאו", שאמרו: אלה אלהיך. ושופך דמם כעפר, שנאמר: "עברו ושובו משער לשער במחנה" (שמות לב, כז). "ולחומם כגללים", שנהרגו והיה בשרם מושלך כגללים הללו. א"ר לוי: בערביא קורין לבשרא לחמא.
אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד, חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו; אמרו: הרי השעה להרגו. ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו. מה עשה הקב"ה? א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם ר' אבא בר איבו: פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואמר לך רד, שנאמר: "ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה" (דברים ט, יב). ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יהודה בר' אלעאי אמר: כיון שבא משה לירד, באו המלאכים להרגו. מה עשה? אחז בכסא של הקב"ה ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר: "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו, ט). מהו "פרשז"? נוטריקון: פרש רחום שדי זיו עננו עליו.
ה. [ עריכה ]
דָּבָר אַחֵר, לֶךְ רֵד, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַרְדּוּת הֵם צְרִיכִים, וּמִנַּיִן שֶׁאָמַר לוֹ כֵּן, מִמַּה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, אֵין אָדָם אוֹמֵר פְּלוֹנִי קָשֶׁה אֶלָּא שֶׁהוּא צָרִיךְ מַרְדּוּת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מַהוּ לֶךְ רֵד, מַרְדּוּת הֵם צְרִיכִים, מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר, וְתֵדַע לְךָ שֶׁכֵּן, בּוֹא וּרְאֵה כֵּיוָן שֶׁיָּרַד משֶׁה מָה אָמַר לָהֶם (שמות לב, כו כז): וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה', וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵיכָן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ לֶךְ רֵד, מַהוּ רֵד, מַרְדּוּת הֵם צְרִיכִים. דָּבָר אַחֵר, לֶךְ רֵד, אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַל יֵרַע לְךָ עַל שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ לֶךְ רֵד מִכָּאן, שֶׁהֲרֵי שְׁתַּיִם שָׁלשׁ פְּעָמִים כִּבְיָכוֹל יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת בְּקַלְקָלַת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, ה): וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, (בראשית יא, ז): הָבָה נֵרְדָה, (בראשית יח, כא): אֵרְדָה נָא וְאֶרְאֶה. אַף אַתָּה לֶךְ רֵד, דַּיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת שָׁוֶה לְקוֹנוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כֵּן אָמַר אֵין סְלִיחָה, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל משֶׁה וְקָרָא אוֹתוֹ לְפַיְסוֹ, אָמַר לֹא אָמַרְתִּי לְךָ עַד שֶׁאַתָּה בַּסְּנֶה מַה שֶּׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה רוֹאֶה רְאִיָה אַחַת וַאֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, רוֹאֶה אַתָּה אוֹתָם בָּאִים לְסִינַי וּמְקַבְּלִים תּוֹרָתִי, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם שֶׁאַחַר שֶׁאָבוֹא לְסִינַי לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה וַאֲנִי חוֹזֵר בְּטֶטְרָאמוּלִין שֶׁלִּי שֶׁהֵן מִתְבּוֹנְנִין בּוֹ וְשׁוֹמְטִים אֶחָד מֵהֶן וּמַכְעִיסִים אוֹתִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, י): וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְֹּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן, וְהֵם מַכְעִיסִים אוֹתִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כ): וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר. דָּבָר אַחֵר, רָאֹה רָאִיתִי וגו', מַהוּ עֳנִי עַמִי, זֶה קְהַל הָעֵגֶל. רָאֹה רָאִיתִי הִיא הָרְאִיָה שֶׁלְּהַלָּן הִיא הָרְאִיָה שֶׁכָּאן.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מג
שמות רבה פרשה מג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה בּוּר, אָמַר לָאָרִיס לֵךְ פַּרְנְסָהּ וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ כָּרֶם, הָלַךְ הֶאָרִיס וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שָׂדֶה וּנְטָעָהּ כָּרֶם, הִגְדִּיל הַכֶּרֶם וְעָשָׂה יַיִן וְהֶחֱמִיץ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהֶחֱמִיץ הַיַּיִן, אָמַר לָאָרִיס לֵךְ וְקֹץ אוֹתָה, מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַכֶּרֶם עוֹשֶׂה חֹמֶץ, אָמַר הֶאָרִיס אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כַּמָּה יְצִיאוֹת הוֹצֵאתָ עַל הַכֶּרֶם עַד שֶׁלֹא עָמַד, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקָצְצוֹ, וְאִם תֹּאמַר בִּשְׁבִיל שֶׁהֶחֱמִיץ יֵינוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא נַעַר לְכָךְ הֶחְמִיץ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יַיִן יָפֶה. כָּךְ כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹתָם, אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם לֹא מִמִּצְרַים הוֹצֵאתָם, מִמְּקוֹם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְעַכְשָׁו נְעָרִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ, הַמְתֵּן מְעַט לָהֶם וְלֵךְ עִמָּהֶם וְעוֹשִׂין לְפָנֶיךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מד
שמות רבה פרשה מד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מה
שמות רבה פרשה מה פיסקא: א ב ג ד ה ו
ויאמר הראני נא את כבודך
- רבי תנחומא בר אבא פתח: (משלי כה): כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך.
- הלל אומר: השפלתי זו הגבהתי, והגבהתי היא השפלתי, מוטב לאדם שיאמרו לו: עלה למעלן, ולא יאמרו לו: רד למטן.
- אמר דוד (תהלים קיג): המגביהי לשבת, כשאני מגביה את עצמי, הם משפילים ישיבתי. הוי, המגביהי לשבת. וכשאני משפיל את עצמי, הם מגביהין אותי, שנאמר (שם): המשפילי לראות.
- מי גרם לי לראות כל הארצות?
- שכתוב (ד"ה א יא): ויצא שם דויד בכל הארצות, על שהשפלתי את עצמי.
דבר אחר:
- כי טוב אמר לך עלה הנה, זה משה, כשנגלה עליו הקב"ה בסנה, כמה דתימא (שמות ג): וירא מלאך ה' וגו'.
- אמר רבי יהודה בר נחמיה: טירון היה משה לנבואה.
- אמר הקב"ה: אם נגלה אני עליו בקול גבוה, אני מבעתו. ואם בקול נמוך, בוסר הוא על הנבואה.
- מה עשה הקב"ה?
- נגלה עליו בקולו של אביו.
- אמר: בא אבי ממצרים!
- אמר לו: איני אביך, אלא אלהי אביך. ויסתר משה פניו.
- ר' יהושע בן קרחה אמר: לא עשה משה יפה, שהסתיר פניו, שאלולי שהסתיר פניו, היה מגלה לו הקב"ה מה למעלן ומה למטן ומה שהיה ומה עתיד להיות, ובאחרונה בקש לראות, שנאמר: הראני נא את כבודך.
- אמר הקב"ה: כשבקשתי, לא בקשת, עכשיו שבקשת, איני מבקש.
- אמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אעפ"כ הראה לו שלש בשכר שלש. זכה לשלש.
- בשכר ויסתר, וידבר ה' אל משה
- בשכר, כי ירא וייראו מגשת אליו.
- בשכר מהביט, ותמונת ה' יביט.
- ר' הושעיא רבה אמר: כבוד גדול עשה משה שהסתיר פניו, אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מן השכינה, שנאמר (שם כד): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו.
- דבר אחר:
- ויאמר הראני נא את כבודך
- נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים, ושלותן של רשעים.
- ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד?
- שנאמר (משלי ג): כבוד חכמים ינחלו.
- וכן הוא אומר (ישעיה כד): ונגד זקניו כבוד.
- ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד?
- שנאמר (תהלים עג): ואחר כבוד תקחני.
- מה הקב"ה משיבו?
- ויאמר לא תוכל לראות את פני, אין לשון פני האמור כאן, אלא שלותן של רשעים, כדכתיב:
- ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מו
שמות רבה פרשה מו פיסקא: א ב ג ד ה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מז
שמות רבה פרשה מז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (הושע ח): אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל, אמרה למשה על הסדר: מקרא, ומשנה, תלמוד, ואגדה, שנאמר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב, אמר הקב"ה למשה באותה שעה, מאחר שלמדה מפי הקב"ה, אמר לו: למדה לישראל! אמר לפניו: רבש"ע! אכתוב אותה להם. אמר לו: איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני, שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בזוים בעובדי כוכבים, אלא המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם, יהיו מובדלים מהם. אמר לנביא: אם אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו. ומה אני עושה להם? נותן את המקרא בכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה. כתב, זה המקרא. כי על פי הדברים האלה, זו המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים:
ב. [ עריכה ]
דבר אחר: כתב לך אמר הקב"ה למשה: הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם, כדכתיב שם לא): כתובים באצבע אלהים, אבל השניים כתוב אתה, ולואי אתן בו ידי. משל למלך, שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו, לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו, בא שושבינה וריצה אותה למלך. אמר המלך לשושבין: הרי נתרציתי לה, אלא עשה לה גמיסקוס, ולואי אתן בו ידי, הה"ד (דברים י): ואכתוב על הלוחות:
דבר אחר: כתב לך בזכותך אני נותן להם את התורה. אמר ר' שמעון בן חלפתא: הוא שמשה אומר להן לישראל (דברים י): ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי, לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה, ונתתי אותה לכם, לכך נאמר: כתוב לך, בזכותך: את הדברים האלה כל מקום שכתוב: דבר, דברים, הדברים, אלות ותוכחות הם. ר' יוחנן ור' יהודה ב"ר שמעון, ר' יוחנן אמר: כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כרתי אתך ברית ואם המרת אותה ועשית אותה מה שבעל פה בכתב, ומה שבכתב בעל פה, אינך מקבל שכר. למה? שכך נתתיה, תורה בכתב ותורה בעל פה. ור' יהודה ב"ר שמעון אומר: כתב לך וגו', כי על פי וגו', תורה בכתב ותורה, בעל פה כרתי אתך ברית על מנת שתהא קורא בהם כך, אבל אם המרת אותם, הוי יודע שאתה מבטל הברית, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה. וכן משה אומר לישראל (דברים ד): רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. מהו את הדברים? אלו דברים שאתה רואה אותן, שהם כתובים בכתב. ופן יסורו מלבבך אלו הדברים שנתתי לך על פה, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, שאלולי תורתי שקבלתם, לא הייתי מכיר אתכם, ולא הייתי מביט בכם משאר עובדי כוכבים, לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל.
ר' יהודה ב"ר סימון אמר, בשם רבי יהושע בן לוי: אמר להם הקב"ה: לשעבר הייתם נקראין כשאר אומות, כמו סבתא, ורעמא, וסבתכא, ומשקבלתם תורתי, כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם ולא ישראל בלבד, אלא אף אתה מלכם, לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה. ומה גדלו הקב"ה? אמר רבי ירמיה, בשם ר' שמואל בר רב יצחק: כל הכבוד שראה משה בעולם הזה, אינו אלא מן הפירות, אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא:
דבר אחר: כי על פי הדברים האלה שתהא יגע בהם בפיך. וכן הוא אומר (דברים ל): בפיך ובלבבך לעשותו. ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל, שאלולי שקבלתם תורתי הייתי מחזיר העולם לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיה לג): אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. למה?
שבתורה בראתי שמים וארץ, שנאמר (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג): בדעתו תהומות נבקעו, אם בטלת הברית, את גורם לי להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו. לפיכך, כי על פי הדברים האלה:
ויהי שם עם ה' וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה?! ר' תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין, בשם ר' מאיר אומר: המשל אומר: אזלת לקרתא הלך בנימוסיה! למעלה, שאין אכילה ושתיה, עלה משה ונדמה להם למטה, שיש אכילה ושתיה. ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו, שנאמר (בראשית יח): והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אמר רבי יוחנן: נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק.
דבר אחר: ויהי שם עם ה' מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי. היה רבי חייא תלמידו אצלו והיה רבי יוחנן רואה כרם. אמר לרבי חייא: אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי, ומכרתי אותו בכך וכך. אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום?! אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, שמכרתי דבר שנברא בששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום. לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל. ומים לא שתה, אבל מימיה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. ולמה היה עושה כך? אלא ללמד את ישראל, שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה. ר' שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דשחרין, ודקרין בלילה. ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דאימטין, אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב): קומי רוני בלילה. וכן הוא אומר (משלי לא): ותקם בעוד לילה. רבנין אמרי: ביום ובלילה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהיו המשנין יושבין בבקר ובערב, לקיים מה שנאמר (יהושע א): לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. דבר אחר: ויהי שם עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה בעולם הזה, אבל לעולם הבא, הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה. לפיכך, לחם לא אכל, אלא מאין היה אוכל? מזיו השכינה היה ניזון. ואל תתמה, החיות שנושאות את הכסא, מזיו השכינה הן ניזונות:
ויכתב על הלוחות מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים. עשרת הדברות כיצד? היו עשויין ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי ר' יהודה. ור' נחמיה אומר: י' על לוח זה וי' על לוח זה, שנאמר (שמות לד): ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן, והיו נראין כאלו הם ביד משה, שנאמר: ושני לוחות העדות ביד משה.
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ומהיכן נטל משה קרני ההוד? רבנן אמרי: מן המערה, שנאמר: והיה בעבור כבודי. ר' ברכיה הכהן, בשם רבי שמואל אמר: הלוחות היו ארכן ו' טפחים, ורחבן ו', והיה משה אוחז בטפחיים, והשכינה בטפחיים, וטפחיים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד. ר' יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו:
דבר אחר: ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (תהלים קיט): טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום, שקבל את התורה. ומאין היה משה אוכל? מזיו השכינה, שנאמר (נחמיה ט): ואתה מחיה את כולם. דבר אחר: מאין היה אוכל? מן התורה, שנאמר (יחזקאל ג): בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה. למה? שהתורה מתוקה, שנאמר (תהלים יט): ומתוקים מדבש ונופת צופים.
דבר אחר: מלחמה של תורה, כדכתיב (משלי ט): לכו לחמו בלחמי. מנין שלא ישן ולא נתנמנם? משל למלך שהיה אוהב לתיסומן. אמר לו: מדוד לך דינרי זהב, משמחתו לא בקש לא לאכול ולא לשתות, ביקש לישן. אמר: אם איש, אני מפסיד אלו. כך משה מודד התורה, שכח ולא אכל ולא שתה, ביקש לישן. אמר: אם אישן אני מפסיד, שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד. אמר הקב"ה: נצטערת, חייך! אין אתה מפסיד. בלוחות הראשונות לא היו, אלא י' הדברות בלבד עכשיו שנצטערת, אני נותן לך הלכות, מדרשות ואגדות, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. למה אמר הקב"ה כתב לך, והכתיב (שמות לב): והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכתיב (שמות לד): ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון?! אלא, כך אמר לו הקב"ה: כתוב לך, תורה נביאים וכתובים, שיהיו בכתב, אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה, כיון שידע משה התחיל אומר (תהלים קיט): טוב לי כי עניתי, טוב לי תורת פיך:
ח. [ עריכה ]
דבר אחר: מנין היה משה יודע כמה ימים עשה? כתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ומנין שאין למעלה לילה? שנאמר (תהלים קלט): גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ומנין היה יודע? שנאמר (דברים ז): ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים. וכתיב: ואשב בהר. אמור מעתה, בשעה שמדבר עמו, היה עומד ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה. מה שלמד נמצאת מקיים, ואנכי עמדתי בהר. ואשב בהר, בשעה שהיה מדבר עמו, היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיה אומר לו: למוד תורתך, היה יודע שהוא לילה. וכן דוד אומר (תהלים יט): יום ליום יביע אומר:
דבר אחר: כתב לך כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה. באברהם כתיב (שיר ז): מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן, בא באומניות, ויגש אברהם. וכן דוד אומר (תהלים לב): חטאתי אודיעך, בתחלה עשה אותו חטא אחד, ועון אחד, ולבסוף אמר: ואתה נשאת עון חטאתי סלה. וכן משה קטרג על ישראל, שנאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן, אמרו: לא יהיה לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג, יפלו ביד זה, שלא יעמדו אבותיהם עלינו, למה קטרגתם את בנינו?! נסתלקו מלאכי חבלה, כשראה משה שנסתלקו, אמר להקב"ה: ועתה אם תשא חטאתם. אמר לפני הקב"ה: כל התורה שנתת לי היא. וידבר ה' אל משה, דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אם הם כלים, מה אני עושה בתורתך?! לכך אמר: אם אין מחני נא מספרך. דבר אחר: אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה כועס עליהם, לא שעשו עבודת כוכבים לא צויתם?! אמר לו הקב"ה: בדיבור שני לא אמרתי: לא יהיה לך?! אמר לפניו: לא צוית אותם לי צוית, שמא אמרת להם: לא יהיה לכם?! לי צוית! אם עשיתי עבודת כוכבים, מחני נא מספרך! כשראה הקב"ה, שנתן נפשו עליהם, אמר: בשבילך אני נותן להם את התורה, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. דבר אחר: כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: אתה נותן רשות למשה, שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם?! מר להם הקב"ה: ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה, נאמן הוא, שנאמר (במדבר יב): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא: