מגילת תענית ו
<< · מגילת תענית · ו · >>
חודש אלול[עריכה]
ד[עריכה]
בארבעה באלול חנכת שור ירושלם ודילא למספד.
שסתרוהו גוים וגברה ידם של ישראל ובנאוהו שכן הוא אומר ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול ואף על פי שנבנתה החומה עדין השערים לא נבנו שכן הוא אומר הוא יבננו ויטללנו ואומר ויפקדו השוערים והמשררים ועושי המלאכה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובכהן גדול ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר שנאמר והתודה השנית ההולכת למאולו אני אחריה ובית דין מודדין והולכין אחריהן שנאמר וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה וגומר הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ואם לא נתקדשה בכל אלו הנכנס לשם אינו חיב. אבא שאול אומר שתי בצעין היו בהר המשחה אחת למעלה ואחת למטה התחתונה נתקדשה בכל אלו והעליונה לא נתקדשה אלא בבני הגולה שלא במלך ושלא באורים ותומים. התחתונה שהיתה קדושתה גמורה חברים ועמי הארץ נכנסין לשם ואין אוכלין שם קדשים קלים לא כל שכן מעשר שני העליונה חברים נכנסין לשם ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני אלא למה לא קדשה מפני שהיא תרפה של ירושלם ולשם היו מוציאין כל תרפות של ירושלם וכשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב.
יז[עריכה]
בשיבסר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.
מפני שהיו מצרין לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה ובמה היו מצרים להם מלכי יון היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות ואחר כך היו נשואות לבעליהן ומנעו את ישראל שלא לשמח עם נשותיהם לקים מה שנאמר אשה תארש ואיש אחר ישכבנה ולא היה אדם מבקש לישא אשה מפני הקסטריאות חזרו מכניסין אותן בחשאי שנאמר והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר וכשהיו שומעין קול רחים בבורני היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן וכשהיו רואים אור נר בברור חיל היו אומרים משתה שם משתה שם. ובת אחת היתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום ואת היום שבטלום עשאוהו יום טוב.
כב[עריכה]
בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא.
מפני שהיו גוים שרויים בארץ ישראל ולא יכלו ישראל לשלח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם וכיון שיצאו משם המתינו להם שלשה ימים אם יעשו תשובה כשראו שאין עושין תשובה נמנו עליהם והרגום יום שהרגום עשאוהו יום טוב. אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה דבית לוי אמר רבי שמעון שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה לא מפני שכתוב בתורה אלא משום שנאמר ובערת הרע מקרבך. ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והלקוהו בית דין וכי חיב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים מפני שנהגו מנהג זנות. שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו וכי חיב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך. שמעון בן שטח תלה שמנים נשים באשקלון וכי חיבות הרגה ותליה היו אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו ממנו וכל ישראל ישמעו וייראו.