מ"ג שמות כ יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כִּדְנָן תֵּימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַתּוּן חֲזֵיתוֹן אֲרֵי מִן שְׁמַיָּא מַלֵּילִית עִמְּכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כִּדְנָא תֵימַר לִבְנֵי יִשְרָאֵל אַתּוּן חֲמִיתּוּן אֲרוּם מִן שְׁמַיָא מַלֵּילִית עִמְכוֹן: |
רש"י
"אתם ראיתם" - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין
"כי מן השמים דברתי" - וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ (מכילתא) ד"א הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר וכן הוא אומר (תהלים יח) ויט שמים וירדרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אַתֶּם רְאִיתֶם – יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה לְמַה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ; שֶׁמַּה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק מִלְּהַאֲמִין.
כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי – וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט,כ)? בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה" (דברים ד,לו); כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְאִשּׁוֹ וּגְבוּרָתוֹ עַל הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: הִרְכִּין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיעָן עַל הָהָר; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (שמ"ב כב,י).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
התקרבו עוד, ומשה נגש אל הערפל, אמרו במכלתא לפנים משלש מחיצות חושך ענן וערפל, חשך מבחוץ ענן מבפנים ערפל לפני ולפנים, החשך מונע את האור לגמרי ובמקום הענן יש אור רק שהענן מחיצה בעדו, והענן הוא המקובץ והערפל מפוזר והאור מתפלש שם יותר, והם שלש מדרגות בהשגה זו לפנים מזו ומשה נגש עד הערפל והציץ מן החרכים והשיג
בעניני האלהות יותר מכל אדם:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
אתם ראיתם כי מן השמים. הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ יכול כשם ששמעו כך ראו ת"ל אתם ראיתם אבל לא ראו אומות העולם:
א. כי מן השמים דברתי עמכם כתוב אחד אומר כי מן השמים וגו' כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו- הכריע השלישי, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים. שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. [תהלים יח]. רבי אומר, וירד ה' על הר סיני [אל] ראש ההר, ויקרא ה' למשה, אל ראש ההר. ויעל משה, שומע אני כמשמעו. אמרת, ומה אחד משמש שמשיו (הרי הוא בא במקומו ושלא) במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
א. כי מן השמים דברתי עמכם לדעת רבי עקיבא ירדו השמים אל הר סיני, ולדעת רבי עלה הר סיני אל השמים. וכבר בארתי זה בפירוש הספרא ( ויקרא ה) ופלוגתתם תלוי בפלוגתת רב הונא ורב חסדא (סוטה דף ה). חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא. ושם אמר ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא, שהרי השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביה הר סיני למעלה וזה כרבי עקיבא. אבל לרבי, אני את דכא שדעת רבי שה' יתברך יגביה את האדם אל האלהות כפי שפע האלהות. ודעת רבי עקיבא שמצמצם שפע האלהות כפי כח האדם, ולדעת ר' ישמעאל היה הקול מן השמים כמו שאמרו מן השמים השמיעך את קולו . והדבורים היו מן הארץ, שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש . שהקול הוא פנימי מן הדבור ומתלבש בדבור, והוא רוחני יותר, כי הוא כפי כח האלהי. והדבור יש שאינו רוחני כ"כ התראה באש ונצטמצם כפי כח האדם. ועל כן אמרו שתחלה שמעו הקול ולא הבינו וחזר שנית ופרטם בדברים שירד למטה כפי כח האדם. אבל בשמים לא ראו אש וכל תמונה, ועל כן הקדים שממה שראיתם שמן השמים דברתי, מזה תדעו שלא תעשו כל תמונה.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
הערפל. בגימטריה שכינה:
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.