מ"ג שמות יג ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכׇל־גְּבֻלֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | פַּטִּירָא יִתְאֲכִיל יָת שִׁבְעָא יוֹמִין וְלָא יִתַּחְזֵי לָךְ חֲמִיעַ וְלָא יִתַּחְזֵי לָךְ חֲמִיר בְּכָל תְּחוּמָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | פַּטִּירֵי יִתְאָכֵיל יַת שׁוּבְעָא יוֹמִין וְלָא יִתְחָמֵי לָךְ חָמִיעַ וְלָא יִתְחָמֵי לָךְ חֲמִיר בְּכָל תְּחוּמָךְ: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קז. מצות יאכל [את שבעת הימים] למה נאמר? לפי (שלא למדנו) על החמץ שהוא אסור משש שעות ולמעלה, (מנין שהוא אסור) משש שעות ולמעלה -תלמוד לומר מצות יאכל [את שבעת הימים]. מכאן היה רבי יהודה אומר, בשלשה פרקים [פסחים פ"א מ"ג] בודקין את החמץ, אור ארבעה עשר, ובארבעה עשר בשחרית, ובשעת הבעור.
ולא יראה לך חמץ , הקיש חמץ לשאור ושאור לחמץ. מה זה בבל יראה אף זה בבל יראה, מה זה בבל ימצא אף זה בבל ימצא, מה זה מחמשת המינין אף זה מחמשת המינין.
בכל גבולך למה נאמר בבתים שומע אני כמשמעו- תלמוד לומר בכל גבולך, מה גבולך ברשותך, אף ביתך ברשותך. יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אף על פי שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו. יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת אף על פי שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו. אתה אומר לכך בא, או אינו בא אלא ללמד בגבולין שבעה ובבתים לעולם, תלמוד לומר לא יראה לך שאור וגו', מה בגבולין שבעה אף בבתים שבעה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קו. תלמוד לומר מצות יאכל . זה מיותר, ומפרשי חז"ל שנגד מה שאמר שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג. רוצה לומר שהחגיגה עקרו ביום השביעי רצונו לומר שיש לו תשלומין, עד יום השביעי, שהוא יום האחרון לתשלומי החגיגה אם לא הביא בראשון. אבל מצות תאכל שבעת ימים כולם, לא שיהיו תשלומין לראשון.
אבל הלא יש לפרש שרצונו לומר שאינך מחויב לאכול מצות רק אם יום השביעי חג, אבל כל זמן שאין חגיגה אין מצה, לכן הוסיף שמצות יאכל תמיד- אף שאין חגיגה
קז. מצות יאכל את שבעת הימים . קדימת השם לפני הפעל, מורה איזה דיוק והפוך וסתירה, כמו שבארתי באילת השחר ( פ' יב ).
וגם למה חזר שנית את שבעת הימים, פי' חז"ל משום שמה שכתוב ולא יאכל חמץ בא ללפני זמנו. ונגד זה אמר שמצות יאכל רק שבעת הימים ולא משש שעות ולמעלה. ומזה נשמע ממילא שמה שנאמר ולא יאכל חמץ , הוא יותר משבעת הימים כי אסור משש שעות ולמעלה.
והנה בגמרא פסחים (דף כח), אמר דלר' יהודה תלתא לאוין כתיבי. חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו. ומלשון הגמרא (דף כט) שאמר בשלמא לרבא וכו' אלא לראב"י דמוקי לה כר' יהודה משום לא יאכל חמץ מבע"ל. משמע דלא יאכל בא על אחר זמנו. וכן מבואר בירושלמי (פ"ב ה"ב) עיי"ש, וכן דעת הרמב"ם.
אבל הרא"ש פרק כל שעה (סי' ד') כתב, דלפני זמנו נפקא ליה מלא יאכל חמץ. ולכן בלפני זמנו פסקינן דלא כרבי יוסי הגלילי דבא לסמוכים, ווה דעת המכילתא.
ועל זה אמר, למה נאמר. רוצה לומר, למה חלק ולא יאכל חמץ היום וכו' מצות יאכל , ולא אמר מצות יאכל ולא יאכל חמץ ולא יראה שאור. ועל זה אמרו שמזה נלמד שחמץ אסור לפני זמנו על כן כתב זה ביחוד.
והגר"א הגיה לפי שלמדנו על החמץ שאסור משש שעות ולמעלה, יכול אף אכילת מצה גם כן- תלמוד לומר מצות יאכל את שבעת הימים.
לא יראה לך חמ. מאמרי המכילתא עד והגדת כבר נשנה למעלה ( בא סז ) ( בא סח ).