מ"ג משלי ל יז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַ֤יִן ׀ תִּ֥לְﬞעַ֣ג לְאָב֮
וְתָבֻ֢ז לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם
יִקְּר֥וּהָ עֹֽרְבֵי־נַ֑חַל
וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"עין תלעג" - העין המלעגת ברמיזתה על מוסר האב, ומבזת לקבוצי תוכחות האם וסדרי אמריה כי דרך נשים לה -
"יקרוה" - גמול ענשו הוא שהעורבים המצוים אצל הנחל המה ינקרו העין; יבוא העורב האכזרי, שנאמר (תהלים קמז): "לבני עורב אשר יקראו", ויפרע ממי שהראה אכזריות להלעיג על האב והאם. אולם המה לא יאכלו את העין, כי אכזרים המה ולא יהנו מן האכזר.
"ויאכלוה" - בני הנשר הרחמנים, שנאמר (דברים לב): "כנשר יעיר קנו וגו'", הם יאכלו את העין ויהנו מן האכזר.
מצודת ציון
"ליקהת" - ענין קבוץ ואסיפה, כמו (בראשית מט): "ולו יקהת עמים".
"יקרוה" - ענין נקיבה, כמו (שופטים טז): "וינקרו את עיניו".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דרך המושכל
(יז) "עין", ע"ז משיב ואומר לו עין תלעג לאב, עין הפילוסוף הזה הלועג לאבי כל היצור שהוא ה' מחולל כל, ותבוז ליקהת אם, שהוא החומר שנברא יש מאין ועל ידו יוליד ה' כל המציאות מעת כלות הבריאה הראשונה שהיתה יש מאין, כאב המוליד ע"י האם, והם אומרים שהכל נעשה במקרה, יקרוה עורבי נחל, והוא מדה כנגד מדה וכמ"ש חז"ל וכמ"ש בפי' הפשוט:
ביאור המילות
דרך הפשוט
"ליקהת". שרשו יקה. ומשפטו ליקהת, ופי' למשמעת אם, כמו ולו יקהת עמים: