מ"ג ישעיהו יט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · יט · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָרוֹת עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָר֥וֹת עַל־יְא֖וֹר עַל־פִּ֣י יְא֑וֹר וְכֹל֙ מִזְרַ֣ע יְא֔וֹר יִיבַ֥שׁ נִדַּ֖ף וְאֵינֶֽנּוּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וייבש רובה דנהרא ויהי בכיפי וכל בית מזרע נההון ייבש ויחרב ולא יצמח:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור וגו'" - ערות לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו (תהלים לו) רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס ואפי' על פי שפתו וכל הנזרעים עליו הכל יבש ונדף

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"יבש" - כ"א יתייבש ויכמש ולא יהיה בעולם

"וכל מזרע יאור" - הזרעים הנזרעים בידי אדם על שפת היאור

"ערות" - העשבים הנשרשים ונאחזים על היאור וחוזר ומפרש על פי יאור ר"ל על שפת היאור 

מצודת ציון

"ערות" - ענינו דבר המעורה ונשרש יפה כמו ומתערה כאזרח רענן (תהלים ל"ז)

"נדף" - ענין כתישה כמו אל ידפנו (איוב ל"ג)

"ואיננו" - ואין לו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ערות",
  • (ענין הב') היו מצרים מתפרנסים, מרוב התבואה הגדלה בארצם, עד שהיתה נקראת אוצר הדגן, כי לשם היו באים מארצות רחוקות לשבור בר ולחם, אומר בין הזרעים הגדלים מעצמם ע"י היאור ובסבתו, ואפי'.

"על פי יאור", הגדלים על שפת היאור ששם לא יחסרו המים לעולם.

"וכל מזרע יאור", מוסיף שלא לבד הזרעים הגדלים מעצמם, אלא אף הנזרעים ע"י אדם, ששרשם חזק יותר ומתקיים, מ"מ יבש וגם נדף ונדחף ממקומו ע"י הרוח והיה כאין ואיננו:

ביאור המילות

"ערות". לשון ומתערה כאזרח רענן, התפשטות השרשים והסתבכותם סביב.

"על יאור", על ידי היאור ובסבתו, כמו אשריכם זורעי על כל מים, "על פי יאור", כמו על פי הבאר, על פי המערה, ר"ל במקום התחלת היאור ובשפתו. ולא רחוק הוא לפרש על פי יאור, כמו על פי אהרן ובניו, על פי פרעה, ומוסב למעלה ר"ל בין הזרעים הערות על היאור על פי היאור ופקודתו, דהיינו שגדלו שם מעצמם כאילו היאור צוה להם שיצמחו שם וידי אדם לא עמלו בם, ובין וכל מזרע יאור בידי אדם.

"נדף", נדחף ע"י הרוח כדבר שנתיבש ונשחק לעפר שהרוח נושאו, כמו אל ידפנו (איוב לב), ולקמן (מא ב') כקש נדף קשתו:
 

<< · מ"ג ישעיהו · יט · ז · >>