מ"ג ויקרא יד מ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיפַקֵּיד כָּהֲנָא וִישַׁלְּפוּן יָת אַבְנַיָּא דִּבְהוֹן מַכְתָּשָׁא וְיִרְמוֹן יָתְהוֹן לְמִבַּרָא לְקַרְתָּא לַאֲתַר מְסָאַב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיפַקֵד כַּהֲנָא וְיִשְׁמְטוּן יַת אַבְנַיָא דִבְהוֹן מַכְתְּשָׁא וִיטַלְקוּן יַתְהוֹן לְמִבָּרָא לְקַרְתָּא לַאֲתַר מְסָאָב: |
רש"י
"אל מקום טמא" - (ת"כ) מקום שאין טהרות משתמשות שם למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בו
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶל מָקוֹם טָמֵא – מָקוֹם שֶׁאֵין טָהֳרוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת שָׁם; לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהָאֲבָנִים הַלָּלוּ מְטַמְּאוֹת מְקוֹמָן בְּעוֹדָן בּוֹ (ספרא שם, פרק ד,ד).
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "וצוה הכהן וחלצו"-- הציווי בכהן והחליצה בכל אדם
[ב] "וחלצו"-- מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו. יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים? ת"ל "ואחר חלץ את האבנים". כיצד? כותל שבינו לבין חברו-- שניהם חולצים. כותל הסמוך לאויר-- הוא לבדו חולץ.
[ג] "וחלצו את האבנים"-- יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה? ת"ל "אשר בהם הנגע". אי "אשר בהם הנגע" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת"ל "אבנים"-- הא עד שיאמרו שני כתובים, אם לאו לא שמענו.
[ד] "והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר"-- אתהן חוץ לכל העיר, אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד.
"אל מקום טמא"-- שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר, "אל מקום טמא"-- לרבות את הניטל.