"בהמולו את בשר ערלתו" - באברהם לא נאמר את לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהי' ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את (ב"ר)
[כד] לכך נאמר בו את. והא דאמרינן בפרק הערל (יבמות דף עא:) לא נתנה פריעה לאברהם אבינו, יראה לומר דהאי פריעה דקאמר שצריך לגלות המילה היטב שלא יהיה נראה שהבשר מכסה ראש הגיד, וצריך היה לפרוע שיהיה נראה מהול, אבל באברהם שנתמעך מן תשמיש לא היה צריך, שלא היה נראה מכוסה - מחמת שנתמעך מן התשמיש. וב"ר (מז, ח) לא כתב פריעה כלל, רק כך כתוב; אברהם שנתמעך מן אשה לא כתיב ביה "את", אבל ישמעאל שלא נתמעך מן אשה כתב "את". ויש לפרש דבאברהם לא היה צריך רק חתוך בעלמא, כי מיד שחתך נמצא שהוסר בשר הערלה, אבל לישמעאל שלא נתמעך - היה צריך דקדוק יותר להסיר בשר החופה הערלה:
בד"ה שמלאו לאברהם צ"ט נ"ב נראה בעיני מה שלמד הכתוב שמלאו שנותיו היינו להודיע מעלת המילה כאלו עכשיו נולד כגר שנתגייר ולכן מילא שנותיו מתחילת הלידה עד המילה ומן המילה עד הלידה כי הקדו' ברוך הוא מילא שנותיהן של צדיקים מיום אל יום ודוק מהרש"ל:
(כד - כז) "ואברהם". הגם שהיה זקן בן צ"ט וישמעאל בן י"ג לא עכב ישמעאל בעדו הגם שכחו חזק ונמול עמו ביום ההוא, ויודיע שרק אברהם נמול מצד עצם המצוה כי הוא שנכרת עמו הברית, אבל "ישמעאל" "וכל אנשי ביתו" רק "נמולו אתו", שאם היו יוצאים מרשות אברהם לא היו חייבים במילה, וכן לא חל חיוב זה על זרעם: