לשון חכמים/חלק ב/כא

לתענית הבכורות

הבכורות צריכין להתענות בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם כנודע, וצריך שיאמרו ביום י״ג אחר מנחה בקשה זו:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי למחר הוא יום ארבעה עשר לחדש ניסן אשר בחודש הזה גאלת את אבותינו ממצרים ועשית שְׁפָטִים במצרים ובאלהיהם והרגת בכוריהם ונתת לנו את ממונם וקרעת לנו את הים. והנה עבדיך חכמי יִשְׂרָאֵל יסדו לנו ברוח קדשך אשר הופעת עליהם להתענות כל בכור בישראל ביום ארבעה עשר לחודש ניסן זכרון לחסדך הגדול אשר בכורי מצרים הרגת ובכורך יִשְׂרָאֵל גאלת. והנה אנכי עבדך בן אמתך אשר חמלת עלי וזכיתני ועשיתני בכור לאבי (לאמי) הנני מוכן להתענות למחר שֶׁהוּא יום ארבעה עשר לחודש ניסן אשר יסדו לנו חכמי יִשְׂרָאֵל, וְכַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָֽתְךָ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָךְ: לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתתן לי כח ויכולת וחוזק ועזר ואומץ וסיוע להתענות לְפָנֶֽיךָ כראוי וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בתענית זה שאתענה בעזרתך, וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמָעֵט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מזבחך הקדוש, וְתִרְצֵנִי בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃