לשון חכמים/חלק א/מה

בקשה לאחר הביטול

אחר הביטול יאמר בקשה זו

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָֽנוּ כֹּֽחַ וִיכֹֽלֶת וְעֵֽזֶר וְסִיּֽוּעַ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי בָּתֵּי הַנֶּֽפֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַֽלְנוּ בַּעֲצַת יִצְרֵֽנוּ הָרַע. אָֽנָּֽא יְהֹוָה הַפְרֵד נָא מֵעָלֵֽינוּ צַד הָרַע שֶׁבַּיֵּֽצֶר הָרַע וּתְזַכְּכֵֽנוּ וּתְלַבְּנֵֽנוּ בְּכֹֽחַ הַיֵּֽצֶר הַטּוֹב. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. וּתְרַפֵּא אֶת מָאתַֽיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִין שֶׁל נַפְשֵֽׁנוּ וְשֶׁל גּוּפֵֽנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל־תַּֽחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל־מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל־מַכּוֹתֵֽינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה. עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ אֲפִלּוּ מִכָּל־שֶׁהוּא בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַבָּאָה עָלֵֽינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם אָמֵן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃