לבוש יורה דעה ג
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן ג | >>
סימן ג בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
סעיף א[עריכה]
שחיטת חולין אין צריכה כוונה, וילפינן טעמא (חולין דף לא:) מדגלי רחמנא בקדשים במתעסק דפסול, דכתיב (ויקרא א, ה): "ושחט את בן הבקר", עד שתהא השחיטה לשם בן בקר, מכלל דחולין לא בעי כוונה.
אבל כח גברא מיהו בעינן, דכתיב (דברים יב, כא): "וזבחת ואכלת", מה שאתה זובח אתה אוכל, כלומר שתהא הזביחה באה מכוחך. אף על גב שלא נתכוין אפילו לחתיכה, אלא שהפיל הסכין בכוחו ונתכוין להפילה ובהליכתו שחט, כשרה; דהא לא כתיב 'וחתכת', שאז היה משמעו שצריך לכוין לחתוך דבר. ומיהו בלא כוונת שום דבר מעשה אין להכשיר, דהא כתיב "וזבחת" דהוי לכל הפחות כמו 'ועשית מעשה הזביחה'.
הלכך, אפילו לא כיון לשחוט אלא היה מתעסק בעלמא לחתוך, או שזרק סכין לנועצה בכותל, או אפילו הפיל הסכין בידו או ברגלו שלא בכוונה כלל והלך ושחט, כשרה. והוא שראה שלא החליד הסכין בין סימן לסימן או תחת העור. ואם מצא הנוצה או השער חתוכה, ודאי לא החליד, שאם החליד לא היו השער מחותכין. ודוקא הפילה, אבל נפלה הסכין מעצמה ואפילו היתה מונחת בחיקו או בידו ונפלה מידו או מחיקו שלא בכוונה, כנפלה מעצמו דמי ופסולה.