לבוש אורח חיים לג
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן לג | >>
סימן לג בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה
סעיף א[עריכה]
אם נתקלקל העור של שני בתים מבתי הראש זה אצל זה, אם התפילין חדשים – פסולין, מפני שהעור רכה היא ובקל נתקלקל. ואם הם ישנים – כשרים, שכיון שנתיישנו, נתקשו ונתחזקו היטב ואין מתקלקלין מהר, אף על פי שנקרע עור הבתים. והוא שיהא עור מושב הבתים וגם קצת מן הבתים קיים. ואיזה הם חדשים? כל זמן שאם היו מושכין אותן בעור הרצועות, הבית מתפשט ונפתח – נקרא חדש. אבל כל שאין נפתחין כשמושכין בעורן, נקראים ישנים. ויש אומרים איפכא: בישנים פסולין, שמתקלקלין ונקרעים מהר מפני יושנן; ובחדשים, שהעור הוא חזק, כשרים. ויש להחמיר כדברי שניהם.
ואם נתקלקלו שניים זה שלא כנגד זה, כגון ראשון ושלישי, כשרים לכולי עלמא, שהאחד מחזיק את חבירו. ואם נתקלקלו ג׳ בתים, בכל עניין פסולים, שאי אפשר להתקיים.
סעיף ב[עריכה]
יש אומרים שהדין כן גם כן גבי התפירות, שאם נפסקו שתי תפירות זו בצד זו, או שלשה אפילו זו שלא כנגד זו, הרי אלו פסולים. במה דברים אמורים? בחדשים, אבל בישנים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים. וגם בזה יש אומרים איפכא, דבישנות פסולין, בחדשים כשרים, מטעמא דלעיל. וטוב לחוש לשתיהן.
סעיף ג[עריכה]
ועור דרצועות צריך שיהא מעור בהמה חיה ועוף הטהורים, דמן המותר בפיך בעינן בכל מלאכת שמים. (ועיין לעיל סימן לב סעיף לז ולקמן סימן תקפו סעיף א).
וצריך גם כן שיהיו מעובדין לשמן, כיון שעל כל פנים צריכין עיבוד, הוי עיבודן צורך תפילין ובעינן לשמן כמו בתפילין עצמן.
והרצועות כשרות בין עשאן מעור בין עשאן מקלף, שהכל נקרא עור.
והלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות בחוץ, אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה, חוץ מאדום, שמא יאמרו שמדם חטטין נצבעו והאדימו והוא גנאי לו וזלזול לתפילין.
סעיף ד[עריכה]
וכיון שצריכין להיות שחורות מהלכה, צריך שישחירן ישראל לשמן, ולא ישחירם עכו״ם, ואם הושחרו על ידי עכו״ם פסולות. מה שאין כן בעור הבתים, שמפני שאין צריכין להיות שחורות משום הלכה אלא משום נוי, ואפילו אם לא הושחרו כשרות, לפיכך גם אם הושחרו על ידי עכו״ם כשרות, שאין מעשה זה לשם צורך תפילין.
סעיף ה[עריכה]
מדכתיב "וקשרתֶם אותם לאות" וגו' ולא כתיב "וקשרתָם" בקמץ תחת התי״ו, שהוא לשון נוכח ליחיד, כמו שכתב אחר כך "בשבתך בביתך" וגומר ולא כתיב גם כן "בשבתכם בביתכם", דרשו רז״ל שיהא קשירה תמה, רוצה לומר רצועה שלימה ולא פסוקה וקשורה ותפורה. לפיכך אמרו רז״ל: אם נפסקו הרצועות, אין להם תקנה בקשירה או בתפירה.
במה דברים אמורים? כשנפסק הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע, שהיא עיקר מצות קשירת תפילין, דכתיב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", כלומר, דווקא הכא על קשירת הראש וקשירת היד בעינן קשירה תמה, אבל התלוי ממנה ומה שקושר סביב הזרוע, שאינה מן המצוה, אין תפירה וקשירה פוסל בה.
ויש אומרים בשל ראש, כל מה שתולה ממנה בצד ימין עד הטבור ובצד שמאל עד החזה, וכן בשל יד, כל מה שסביב הקיבורת ועוד כל שיעור שימתח מן הקיבורת עד אצבע האמצע וגם כדי שיוכל לכרוך ג׳ פעמים סביב האצבע, אסור לקשור ולתפור. אבל מה שהם ארוכים יותר על אלו השיעורים, כמו שדרך העולם לעשותן ארוך הרבה, כגון עד המילה, ולכורכן כמה פעמים סביב הזרוע, אין קשירה ותפירה פוסל בהם.
ויש אומרים עוד, דגם תוך השיעורים הללו, דווקא קשירה פוסל, מפני שאין נאה לתפילין להיות כך מקושרים; אבל תפירה ישרה לצד פנים שלא תיראה בחוץ, שאין גנאי לתפילין כל כך, אינו פסול אפילו תוך השיעורים הנזכרים. ויש להחמיר. ובשעת הדחק, כדי שלא לבטל מצות תפילין, יש לסמוך על המתירין.