כרתי/יורה דעה/כב
צריך לשחוט וכו' אפי' דעתו מבלי לצלותו כא' רק לנתח' אברים ומ"מ הואיל ודרך לצלותו כאחד צריך לחתוך ורידין דלמא יצלהו כאחד ש"ך בשם פוסקים וצ"ל אף דהוי רק ספק דרבנן דדם שבשלו דרבנן מ"מ הואיל ושכיח לצלותו כאחד אף בדרבנן חיישינן וא"כ לדידן דלא שכיח שיצלהו עם הראש והוי מנתח אברים אין לחוש לכתחילה לשחוט ורידין.
הוורידין עיין ש"ך דכ' בחתיכת שני וורידן סגי ועיין פלתי דכתבתי לדידן בענין כל ורידין
שהוא מפרכס ואם לא חתך רק רוב סימנים א"צ לחתכם כולם דאין הדם נבלע בה' כמו בורידין ואדרב' יש למנוע דנרא' כשהיי' ב"י וט"ז.
ואם לא עשה כן כו' ודעת הרא"ש דאם חתך ורידין מן הצואר ונטל בשר שסביבו עמו תו ליכא למיחש כ"כ הש"ך ופר"ח ובתה"א דף ס"ט לא משמע כן דהדם כבר נתפשט בכל אברים וא"כ מה יועיל נטילתן וכ"כ מחברים הרב' ומ"מ כדאי הרא"ש לסמוך והוא איסור דרבנן כמ"ש:
כדי נטיל' הואיל והוא צלי והיות שאין מזרקי ורידי צוואר כ"כ עבים בעינן נטילה משא"כ בשאר חוטי דם שהן עבים דעת הת"ת דסגי בקליפה עיין פלתי.
ושרי אף דבעי בצלי נטיל' במליח' לגמרי שרי אפי' בלי קליפה וש"ך נתן טעם כבכ"פ ועיין פלתי שכתבתי הגידין בעצמן הם במקום קליפה:
בכל מה שבקדר' תמהו אחרונים למה לא בעינן ס' בעוף לבד כיון דחוטין דבוקים בו ועיין פלתי שהארכתי בזה בישובו כי העיקר הך גופי' אם לא נחתכו הורידין בעת שחי' גופא ספק אם עי"כ הדמי' נתקררים ולא יזובו עוד וא"כ ה"ל ספיקא טובי:
הדם שבחוטין ואי אמרינן הואיל ולא ידענו כמה דם יש בתוטין עכ"צ לשער נגד כל חוטין עיין פלתי די"ל מתוך דברי תו' דהוי רק ספיקא דרבנן לקולא דדם שבשלו דרבנן
בס' וכו' והא דלא בעינן ג"כ ס' נגד קליפת החוטין דהא מתחיל' נמלחו ואסרו כ"ק עיין פלתי דבררתי הטעם באר היטב
ואם הסירו הראש ובבהמה שהצוואר רחב צריך לחתוך אותו לשנים. מרדכי ט"ז וש"ך:
הבהמה אפי' גדים וטלאים קטנים מ"מ אין סדר לצלות שלם ש"ך
לצלות' שלימ' נראה אם כל אברים בבהמ' תלוי' אף שהם מחותכים לחתכים רבים מ"מ לא יזוב דם דאל"כ איך אתה מוציא בהמה צלוי' שלימ' הא צריך לנקר אחורי' ולהוציא גיד הנשה וגידי' התלוי' בו וגידי תלב וכל קרומות עד שממש צריך להיות מנותח לנתחים רבים. ועיין רמב"ם בהל' קרבן פסח פ' יו"ד הלכה י"א ובהשגת הראב"ד וכ"מ דס"ל כדי להניח פסח שלם בלי חסרון אבר התירו שומנו של גיד וכיוצא מן הקרומי' וצ"ע
וסתם עוף זהו היה אפשר בזמן רמ"א אבל עכשיו לא הי' ולא נעשה וכ"כ הט"ז
דהא לא נתעור' וכו' ורשב"א במשמר' הבית מביא ראיה דקתנ' ונאכלין בידי' מסואבות ש"מ דלא בעי הדח' דאין מוחזק בדם. וראי' זו דחוי' די"ל במי פירות כמ"ש הר"ן וע' לקמן סי' ס"ט מ"ש שם התו' מסתבר סברתו דמה יועיל חתיכת ורידין שחט וחתך בסימנים ולא יצא דם איך יצא בוורידין: