כרתי/יורה דעה/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אפילו בעלת מום דלפעמים מכוסה ואין מום ניכר ואסרו אפילו אין מכוסה משום ל"פ


כשוחט או שיאמרו מקדם הקדישו או עכשיו הקדשו


תודה וה"ה קרבן נזיר דהרואה יחשוב דהוא נזיר וזהו קרבנו רמב"ם:


לשם תמור' ואם יש לו זבח בתוך בית אף בזה יש הבדל בלשון: אבל באין לו זבח אין לחוש דלמא יש לו בצנעה דמפרסם ליה שלא יכשלו בו:


כשרה ולא חיישי' דיחשב הרואה דלמא אי' לי' חטאת דאינו מחפה להיות לו כפרה:


ואם נודע וכו' ואם הוא הודה שחייב חטאת דעת מהרש"ל דפסול ועיין פלתי שהנכון אתו מבלי הבדל אם הודה על זמן קרוב או רחוק:


זו לחטאתי העיקר כמ"ש הט"ז והסכים הפר"ח:

כי תלוי הכל בחטאתי או דאמר חטאת סתם וכן מבואר בנדרים:


ויש פוסלין באשם תלוי כי מתנדב אדם אשם תלוי ועיין פלתי שכתבתי שיש לאסור אפי' במוצאי יה"כ וכן בעיה"כ אף דאין נקרב בעיה"כ:


וה"ה לתורי' וכו' אבל תורים גדולים ובני יונה קטנים פסולים וכן אם אמר לעולת אשה כשר שאין בא בנדבה אם לא שידוע שיש לו אשה ואין רצוני להאריך בדברים שאינם שכיחי' ובעי"כ שאל א' במיץ אותי אם יקח תורים לכפרה ולא הסכמתי כי באומרו זו כפרת משמע עולה דג"כ לכפרה ותורים כשרים לעולה


שותפות ודעת מחבר כיון שיש לו שותפות כ"ע מודה דלא אמרינן לצעורי כ"כ ט"ז דנתכוון לשם מצוה ועיין פלתי מ"ש בזה:


ויש אוסרין כ"כ הב"י והפר"ח השיג ואין דבריו מוכרחים. וע' פלתי דבלא"ה אין מטור ראיה: