כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שלישית/מחזה א

מחזה א

בגינה של אוליביה

[נכנסים ויאולה והליצן, בידיו תוף]
 
ויאולה
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, יְדִידִי, וְשָׁלוֹם לַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ!
הֲטוֹב לְךָ לְיַד תֻּפְּךָ?
הליצן
אֲדוֹנִי, אֲנִי גָר לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.
ויאולה
כְּלוּם אֶחָד מִכְּלֵי-הַקֹּדֶשׁ אָתָּה?
הליצן
לֹא, לֹא, אֲדוֹנִי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי גָר בְּבֵיתִי, וּבֵיתִי
עוֹמֵד לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.
ויאולה
אִם כָּךְ, הֲלֹא תוּכַל לֵאמֹר, שֶׁהַמֶּלֶךְ גָּר אֵצֶל
הַקַּבְּצָן, כֵּיוָן שֶׁהַקַּבְּצָן גָּר בְּקִרְבַת הַמֶּלֶךְ, אוֹ
שֶׁהַכְּנֵסִיָּה עוֹמֶדֶת עַל יַד הַטַּנְבּוּר, כֵּיוָן שֶׁהַטַּנְבּוּר
עוֹמֵד עַל יַד הַכְּנֵסִיָּה.
הליצן
כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי. צְאוּ וּרְאוּ אוֹתוֹ דוֹר שֶׁקָּם לָנוּ!
הַמֵּימְרָא אֵינָהּ אֶלָּא כְּסָיָה שֶׁל עוֹר לְגַבֵּי הֲלָצָה
יָפָה – בִּן-רֶגַע וְהִיא נֶהֱפֶכֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי.
ויאולה
אֲבָל, יָדוּעַ, שֶׁהַיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ יָפֶה בְמִלִּים,
מַשְׂכִּיל וּמְמַהֵר לִנְהֹג בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.
הליצן
וּמִטַּעַם זֶה רָצִיתִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ נוֹתְנִים שֵׁם
לַאֲחוֹתִי.
ויאולה
מִפְּנֵי מָה?
הליצן
מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה, וְהַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ
בַּמִּלָּה יָכוֹל לִנְהֹג קַלּוּת רֹאשׁ עִם אֲחוֹתִי. אֲבָל
לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר נַעֲשׂוּ הַמִּלִּים מְנֻוָּלוֹת מִיּוֹם
שֶׁהַכְּתָב הֵמִיט עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה.
ויאולה
מִפְּנֵי מָה?
הליצן
בְּהֵן צִדְקִי, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לִפְנוֹת אֵלֶיךָ
אֶלָּא בְמִלִּים, וְהַמִּלִּים נַעֲשׂוּ כָּל כָּךְ כּוֹזְבוֹת, עַד
שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַאֲמִין לָהֶן.
ויאולה
הִנְנִי לַעֲרֹב, שֶׁבָּחוּר שָׂמֵחַ אַתָּה וְאֵינְךָ דוֹאֵג
לְשׁוּם דָּבָר.
הליצן
לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי דּוֹאֵג לוֹ. אֶלָּא,
תַּאֲמִין לִי, לְךָ אֵינֶנִּי דוֹאֵג; אִם זֹאת אוֹמֶרֶת
שֶׁאֵין אֲנִי דוֹאֵג לְשׁוּם דָּבָר, הָיִיתִי רוֹצֶה וְהָיִיתָ
אִי-נִרְאֶה.
ויאולה
כְּלוּם אֵינְךָ לֵיצָנָהּ שֶׁל אוליביה?
הליצן
לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁל הַגְּבֶרֶת. אֵין
לָהּ לְאוליביה כָּל שְׁטוּת. עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאִישׁ לֹא
יִהְיֶה לָהּ כָּל שׁוֹטֶה. הַשּׁוֹטִים וְהַבְּעָלִים הֵמָּה
מֵעֵין מְלִיחִים וְסַרְדֶּלִים אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה. הַבַּעַל
הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם. אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁלָּהּ, אֶלָּא
הַמְּעַקֵּם דְּבָרֶיהָ.
ויאולה
לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי אוֹתְךָ אֵצֶל הַדֻּכָּס
אוֹרְסִינוֹ.
הליצן
הַשְּׁטוּת הוֹלֶכֶת וְסוֹבֶבֶת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. דּוֹמָה
הִיא לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בְכָל מָקוֹם. הָיָה צַר, אִלּוּ
לֹא הָיָה הליצן כָּל כָּךְ מָצוּי אֵצֶל הַדֻּכָּס, כְּשֵׁם
שֶׁהוּא מָצוּי אֵצֶל הַגְּבֶרֶת. נִרְאֶה לִי שֶׁרָאִיתִי אֶת
חָכְמָתְךָ כָּאן.
ויאולה
אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהָתֵל בִּי, אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת
פֹּה. הֵא לְךָ דְּבַר-מָה לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבֶּךָ. [נותנת לו
מטבע]
הליצן
וְיִתֵּן לְךָ יוּפִּיטֶר זָקָן עוֹבֵר עַל מִדּוֹתֶיךָ מִן
הַשְּׂעָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדָיו.
ויאולה
בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁאֲנִי כָּמֵהַּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא
הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה סַנְטֵרִי מַצְמִיחַ שֵׂעָר. הֲבַבַּיִת
גְּבִרְתְּךָ?
הליצן
[מצביע על המטבע] כְּלוּם לֹא יָבִיא זוּג שֶׁכָּאֵלֶּה
אֶפְרוֹחִים?
ויאולה
בְּוַדַּאי, אִם רַק מְזַוְּגִים אוֹתָם.
הליצן
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּתַפְקִידוֹ שֶׁל פַּנְדָּרוּס
מִפְרִיגִיָּה בִּכְדֵי לְהַמְצִיא לִטְרוֹאִילֶס זֶה אֶת
הַקְּרֶסִידָה שֶׁלּוֹ.^[1]
ויאולה
בַּנְתִּי לְרֵעֲךָ: אַתָּה יוֹדֵעַ יָפֶה לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת.
[נותנת עוד מטבע]
הליצן
אֵין זֶה דָבָר גָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ נְדָבָה
בְּעַד קְרֶסִידָה עֲנִיָּה. קְרֶסִידָה – – נְדָבוֹת
הָיְתָה. אֲדוֹנִי, גְּבִרְתִּי בַבַּיִת. אֲבַשֵּׂר לָהּ מֵאַיִן
אַתָּה בָא. מִי אַתָּה וּמָה רְצוֹנְךָ – אֵין זֶה נוֹגֵעַ
לִי, אֵינוֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסְּפֵירָה שֶׁלִּי, יָכוֹל לֵאמֹר
הָיִיתִי בָּאֹפֶן שֶׁלִּי, אֶלָּא שֶׁמִּלָּה זוֹ נִטַּשְׁטְשָׁה מֵרֹב
שִׁמּוּשׁ. [יוצא]
ויאולה
בָּחוּר פִּקֵּחַ הוּא בִּשְׁבִיל הֱיוֹת לֵיצָן
וּמֹחַ דֵּי חָרִיף נָחוּץ לְכָךְ.
עָלָיו לָדַעַת זְמַן וְטֶבַע אֲנָשִׁים,
וּמַצַּב רוּחַ אִישׁ עָלָיו לָצוֹן יַחְמֹד,
וְלֹא לִפֹּל כַּבַּז עַל כָּל נוֹצָה
שֶׁלְּעֵינָיו בָּאָה. זוֹ אָמָּנוּת,
וְעִמָּהּ עֲבוֹדָה כְּאָמָּנוּת חָכָם,
כִּי שְׁטוּת מִתּוֹךְ חָכְמָה – חִדּוּד,
מַה חֵפֶץ יֵשׁ בִּשְׁטוּת חָכָם יָרוּד?
[נכנסים טוביאש ואנדריאש]
טוביאש
שָׁלוֹם לְךָ, אָדוֹן!
ויאולה
שָׁלוֹם וּבְרָכָה!
אנדריאש
Dieu vous garde, Monsieur!
ויאולה
Et vous aussi; vôtre serviteur.
אנדריאש
תִּקְוָתִי שֶׁאַתָּה שֶׁלִּי, וַאֲנִי שֶׁלְּךָ – לְשָׁרֵת.
טוביאש
רוֹצֶה אַתָּה לְבַקֵּר אֶת בֵּיתֵנוּ? בַּת-אָחִי רוֹצָה
שֶׁתִּכָּנֵס, בְּאִם יֵשׁ לְךָ דָּבָר אֵלֶיהָ.
ויאולה
תְּקַבֵּל בַּת-אָחִיךָ תּוֹדָתִי; כְּלוֹמַר, זוֹ הִיא
תְעוּדָתִי.
טוביאש
וּבְכֵן שָׂא רַגְלֶיךָ וַהֲבִיאֵן לִידֵי תְנוּעָה.
ויאולה
רַגְלַי מְבִינוֹת יוֹתֵר יָפֶה אוֹתִי מִשֶּׁאֲנִי מֵבִין לְמָה
אַתָּה מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרְךָ: שָׂא רַגְלֶיךָ.
טוביאש
רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר: הִכָּנֵס.
ויאולה
הִנְנִי לַעֲנוֹתְךָ בַּהֲלִיכָה וּכְנִיסָה, אֶלָּא שֶׁכְּבָר
הִקְדִּימוּ אוֹתָנוּ.
[נכנסות אוליביה ומריה]
גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה שֶׁבַּנֶּחְמָדוֹת, יַמְטִירוּ עָלַיִךְ הַשָּׁמַיִם
גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת.
אנדריאש
חַצְרָנִי גָדוֹל אוֹתוֹ בָּחוּר. "גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת". יָפֶה!
ויאולה
קוֹלִי שֶׁלִּי אֵינוֹ אֶלָּא בְּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ הַפְּתוּחוֹת
וְנוֹטוֹת-הַחֶסֶד.
אנדריאש
"רֵיחוֹת", "פְּתוּחוֹת", "נוֹטוֹת-חֶסֶד". יִהְיוּ לִי
שְׁמוּרוֹת שְׁלָשׁ אֵלֶּה.
אוליביה
סִגְרוּ פִּשְׁפַּשׁ הַגָּן וּתְנוּ לִי וְאַט אֵלָיו אֶת אָזְנִי.
[יוצאים טוביאש, אנדריאש ומריה]
תְּנָה לִי אֶת יָדְךָ, אֲדוֹנִי.
ויאולה
גְּבִרְתִּי, הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ כָּל אֲשֶׁר תִּפְקֹדִי.
אוליביה
מַה שִּׁמְךָ?
ויאולה
שֵׁם עַבְדֵּךְ – קֵסַרְיוֹ, בַּת-רוֹזְנִים יְפַת-תֹּאַר!
אוליביה
עַבְדִּי שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי? מִיּוֹם קֹרָא
לַחֲנֻפָּה אַךְ מַחֲמָאָה, לֹא טוֹב
הָיָה לָעוֹלָם. אַתָּה נַעַר-אוֹרְסִינוֹ.
ויאולה
וְהוּא עַבְדֵּךְ, וְכֵן עָלָיו לִהְיוֹת
לְעֶבֶד זֶה שֶׁהוּא עֶבֶד עַבְדֵּךְ.
אוליביה
אֵינֶנִּי נִזְכָּרָה בוֹ. מוּטָב וִיהִי
גַּם זִכְרוֹנוֹ חָלָק וְלֹא מָלֵא אוֹתִי.
ויאולה
וּבָא אֲנִי בִּכְדֵי לָעִיר קִרְבֵּךְ
אֶת זִכְרוֹנוֹ...
אוליביה
                        שְׁאֵלָתִי, חֲדָל.
צִוִּיתִי כְּבָר לְךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר בּוֹ.
אֲבָל אִלּוּ הָיְתָה שְׁאֵלָתְךָ
אַחֶרֶת, וְנָטִיתִי לְךָ אָזְנִי,
וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב לְמַנְגִּינוֹת-שָׁמָיִם.
ויאולה
הוֹי, גְּבֶרֶת יְקָרָה...
אוליביה
                        הַרְשֵׁנִי נָא,
הָיִיתָ פֹה, קָסַמְתָּ לָנוּ קֶסֶם.
שָׁלַחְתִּי לְךָ טַבַּעַת, בָּהּ רִמִּיתִי
אֲנִי אוֹתִי, עַבְדִּי, וְיֵשׁ לִפְחֹד
כִּי גַם אוֹתְךָ. וּלְמִשְׁפָּטְךָ עַתָּה
אֲנִי גַם אֲיַחֵלָה. יַעַן כִּי
אֲנִי בְיָדְךָ הֵטַלְתִּי בְּעַרְמוּמִיּוּת נִבְזָה
טַבַּעַת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ. וּמֶה
עָלַי חָשָׁבְתָּ? כְּלוּם לֹא מַטָּרָה
לְכָל חִצֶּיךָ שַׂמְתָּ אֶת כְּבוֹדִי?
וַחֲשָׁדִים עַל חֲשָׁדִים הִרְבֵּיתָ,
הָרָה אוֹתָם לֵב-עָרִיצִים. בִּשְׁבִיל
אָדָם מֵיטִיב לִתְפֹּס כְּבָר דֵּי גִּלִּיתִי
לִבִּי, כִּי לוּט צָעִיף וְלֹא חָזֶה.
עַתָּה דַבֵּר אָתָּה!
ויאולה
                        לִבִּי לַגְּבֶרֶת!
אוליביה
אוּלַי בָּזֶה רֵאשִׁית הָאַהֲבָה?
ויאולה
לֹא – לֹא! לֹא כְלוּם! וְהַנִּסָּיוֹן יוֹרֵנוּ,
כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד יִדְאַב
לִבֵּנוּ לְשׂוֹנְאֵינוּ נָפֶשׁ.
אוליביה
וּבְכֵן, יֵשׁ שׁוּב זְמַן לְחַיֵּךְ. אֲבָל
מַה מְּאֹד יֵקַל לְהִתְגָּאוֹת לַדָּל.
אִם לְשָׁלָל לִהְיוֹת, הֲלֹא יִיטַב
לִנְפֹּל לִפְנֵי אֲרִי, מִנְּפֹל לִפְנֵי זְאֵב.
[קול פעמון השעון]
הַפַּעֲמוֹן מֵעִיד עַל בִּזְבּוּז עִתּוֹתַי.
הֵרָגַע, עֶלֶם טוֹב, כִּי לֹא אוֹתְךָ אֶרְצֶה.
אֲבָל כִּבְשׁלֹ הַנֹּעַר וְהַזְּמַן,
לָהּ אִשְׁתְּךָ תִקְצֹר אִישׁ גֶּבֶר-חָיִל.
הֵן דַּרְכְּךָ נִכְחֲךָ – וּמָה?
ויאולה
                        וּמָה –
וִיהִי, גְּבִרְתִּי, חֶלְקֵךְ שִׂמְחָה וָטוֹב!
וְאֵין כְּלוּם לָשִׂים בְּפִי לַאֲדוֹנִי?
אוליביה
חַכֵּה. הַגֵּד נָא לִי דַעְתְּךָ עָלָי.
ויאולה
סָבוּר אֲנִי דַּעְתֵּךְ עָלַיִךְ הִיא:
וְאַתְּ אֵינֵךְ מַה שֶּׁיֶּשְׁנֵךְ.
אוליביה
                        אִם כָּךְ
דַּעְתִּי גַם עַל אֲדוֹנִי הִיא דַעְתִּי.
ויאולה
כִּי אָז צָדָקְתְּ: אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאָנִי.
אוליביה
חֶפְצִי וְהָיִיתָ מַה שֶּׁזֶּה לִבִּי רוֹצֶה.
ויאולה
אִלּוּ הָיָה זֶה טוֹב מִזֶּה, כִּי אָז
רָצִיתִי גַם אָנִי – עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹטֵךְ.
אוליביה
כַּמָּה גָדוֹל הַבּוּז זֶה הַנִּשְׁקָף
וְרַב הַחֵן עַל שִׂפְתוֹתָיו, הַקֶּצֶף.
הָאַהֲבָה תָחוּשׁ לְהִגָּלוֹת
מֵחֵטְא-דָּמִים, לֵילָהּ אוֹר מִיָּרֵחַ.
קֵסַרְיוֹ, בְּשׁוֹשַׁנִּי אָבִיב,
בְּתֻמָּתִי, בְּכָל קָדוֹשׁ וְחָבִיב
נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ – אֲהַבְתִּיךָ מְאֹד.
גֵּאָה אֲנִי, אֲבָל לֹא אוּכַל עוֹד
לַסְתִּיר מִמְּךָ יְקוֹד אַהֲבָתִי.
וְאַל תִּשְׁתֹּק – כִּי סַחְתִּי תַאֲוָתִי.
אָכֵן, יִמְתַּק לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה,
לִמְצֹא אוֹתָהּ יִמְתַּק עוֹד פִּי שִׁבְעָה.
ויאולה
נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּתֹם וּבִנְעוּרִים,
לִי לֵב וְחֵיק וֶאֱמוּנָה שְׁמוּרִים
לֹא לְאִשָּׁה, וּלְעוֹלָמִים עָלָיו
אִשָּׁה גַם לֹא תִשְׁלֹט מִלְּבַד בְּעָלָיו.
הֲיִי שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי! שׁוּב לְעוֹלָם
עָדַיִךְ לֹא תָבֹא דִמְעַת הַשַּׂר הָרָם.
[יוצא]
אוליביה
הוֹי שׁוּבָה, שׁוּב! בְּיָדְךָ לִבִּי יִסֹּב
לְאַהֲבָה אֶת אֲשֶׁר לֹא אֶאֱהֹב.
[יוצאת]

1. קבצנית על פי Chaucer. כך נגזר עליה – למות כקבצנית (Testament of Creseyde).