כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה ראשונה/מחזה ג

מחזה ג

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ וּמַרִיָה]
 
טוביאש
לַעֲזָאזֵל! מַה לָּהּ לְבַת-אָחִי שֶׁהִיא כָּל כָּךְ
מִצְטַעֶרֶת עַל מוֹת אָחִיהָ? מֻבְטְחַנִי שֶׁהַצַּעַר –
אוֹיֵב לַחַיִּים.
מריה
בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, גַּם אַתָּה יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה,
אִלּוּ הָיִיתָ מַקְדִּים קְצָת לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּלֵּילוֹת.
בַּת-אָחִיךָ, הַגְּבֶרֶת, מִתְרָעֶמֶת מְאֹד עַל שְׁעוֹתֶיךָ
שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ בְּנֵי-אָדָם.
טוביאש
תִּתְרָעֵם לָהּ עַד שֶׁלֹּא יִתְרָעֲמוּ עָלֶיהָ.
מריה
אֲבָל גַּם אוֹתְךָ יִהְיֶה יוֹתֵר הוֹלֵם, כִּי תֹּאחַז
בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ.
טוביאש
יִהְיֶה הוֹלֵם! לָמָּה לִי לְהִתְלַבֵּשׁ, שְׁיִּהְיוּ בְגָדַי
הוֹלְמִים אוֹתִי יוֹתֵר. מְעִילִי זֶה דֵּי טוֹב לִשְׁתּוֹת
בּוֹ, וּמַגָּפַי אֵלֶּה גַם הֵם טוֹבִים; וְאִם לֹא, יֵלְכוּ
וְיֵחָנְקוּ בִרְצוּעוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם.
מריה
אוֹתָם הַמִּשְׁתָּאוֹת וְאוֹתָם הַמַּשְׁקָאוֹת עוֹמְדִים
לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם. גַּם תְּמוֹל דִּבְּרָה
אִתִּי הַגְּבֶרֶת בְּעִנְיָן זֶה, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַטִּפְּשׁוֹנִי
שֶׁהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ פַעַם בָּעֶרֶב, זֶה שֶׁבָּא לְהִשְׁתַּדֵּךְ
אִתָּהּ.
טוביאש
אֶל מִי אַתְּ מְכַוֶּנֶת? אֶל מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ
אֶגִיטְשִׁיק?
מריה
אֵלָיו.
טוביאש
בַּמָּה הוּא נוֹפֵל מִבֶּן-אָדָם אַחֵר בְּאִילִירְיָה?
מריה
וּמַה זֶּה נוֹגֵעַ לָעִנְיָן?
טוביאש
יֵשׁ לוֹ מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אֲדֻמֵּים לְשָׁנָה.
מריה
וְכָל הָאֲדֻמִּים הָאֵלֶּה לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ אֶלָּא לְשָׁנָה
אֶחָת. טִפֵּשׁ גָּדוֹל הוּא וּפַזְרָן.
טוביאש
הֲלֹא תֵבוֹשִׁי לוֹמַר כָּךְ! הוּא פּוֹרֵט עַל בַּטְנוּן
וּמְדַבֵּר בְּשָׁלֹש אוֹ בְּאַרְבַּע שָׂפוֹת מִלָּה-בְּמִלָּה
בְּעַל-פֶּה, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מַעֲלוֹת.
מריה
כַּמָּה וְכַמָּה חֶסְרוֹנוֹת. וּמִלְּבַד שֶׁהוּא טִפֵּשׁ גָּדוֹל,
גַּם אוֹהֵב-מַצָּה גָדוֹל הוּא; וְאִלְמָלֵא פַּחְדָנוּתוֹ,
הַמְּעַכֶּבֶת בְּיָדוֹ, כִּי אָז כְּבָר נָחַל בּוֹר. כָּךְ סוֹבְרִים
כָּל הַפִּקְחִים.
טוביאש
בְּאֶגְרוֹפִי שֶׁלִּי נִשְׁבַּעְתִּי: מְנֻוָּלִים וְשַׁקְרָנִים כָּל
הָאוֹמְרִים עָלָיו כָּךְ. מִי הֵם?
מריה
הֲלֹא הֵם הָאוֹמְרִים, שֶׁהוּא שׁוֹתֶה אִתְּךָ לְשָׁכְרָה
בְכָל לַיְלָה וְלָיְלָה.
טוביאש
שׁוֹתֶה לְחַיֶּיהָ שֶׁל בַּת-אָחִי. וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶשְׁתֶּה
עַד שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר בְּגַרְגַּרְתִּי וְיֵשׁ מַשְׁקֶה
בְּאִילִירְיָה. מוּג-לֵב וּמְנֻוָּל – כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ
שׁוֹתֶה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִי עַד שֶׁמֹּחוֹ סוֹבֵב
עָלָיו כְּאוֹתוֹ סְבִיבוֹן. הַסִּי, מֻפְקֶרֶת! volto
Castiliano! הִנֵּה מַר אַנְדְרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק בָּא.
[נכנס סיר אנדריאש]
אנדריאש
מַר טוֹבִּיַאשׁ בֶּלְטְשׁ! מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, מַר טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ?
טוביאש
יְדִיד לִבִּי, אַנְדְּרֵיאַשׂ!
אנדריאש
שָׁלוֹם לָךְ, יְפַת-תֹּאַר רָעַת-לֵב!
מריה
שָׁלוֹם וּבְרָכָה לַאֲדוֹנִי.
טוביאש
פְּגַע-בָּהּ, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ! פְּגַע-בָּהּ!
אנדריאש
מִי הִיא?
טוביאש
חַדְרָנִית שֶׁל בַּת-אָחִי.
אנדריאש
מָרַת פְּגַע-בָּהּ, רְצוֹנִי לְהַכִּיר אוֹתָךְ.
מריה
אֲדוֹנִי, שְׁמִי מַרִיָה.
אנדריאש
גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, מַרִיָה פְּגַעבָּהּ –
טוביאש
לֹא כִּוַּנְתָּ לְדַעְתִּי. פְּגַע בָּהּ מַשְׁמַע: חֲזֹר אַחֲרֶיהָ,
סַבֵּב אוֹתָהּ, קוּם וְהִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ.
אנדריאש
חֵי רֹאשִׁי, בְּחֶבְרָה זוֹ לֹא הָיִיתִי מֵעֵז לְעוֹלָם
לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְזֶה מַשְׁמָעוֹ שֶׁל "פְּגַע בָּהּ"?
מריה
שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי.
טוביאש
אִם תִּתֵּן לָהּ לְהִסְתַלֵּק כָּךְ מִכָּאן, הַלְוַאי וְלֹא
תִשְׁלֹף לְעוֹלָם חַרְבֶּךָ.
אנדריאש
אִם כָּךְ תִּסְתַּלְּקִי מִכָּאן, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁלֹף חַרְבִּי.
מָה אַתְּ סוֹבֶרֶת, גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, כְּלוּם בַּאֲנָשִׁים
אַתְּ מְהַתֶּלֶת וְרוֹצָה לְהַטּוֹתָם בְּיָדָיִךְ?
מריה
                        לֹא, אֵינְךָ בְּיָדַי.
אנדריאש
אֲבָל נִהְיֶה בְיָדָיִךְ. הִנֵּה יָדִי.
מריה
אֵין שׁוֹמֵר לְרַעְיוֹנוֹת. בַּקָּשָׁתִי, הָבֵא יָדְךָ לְבֵית
הַיַּיִן, תִּשְׁתֶּה שָׁם.
אנדריאש
לְשֵׁם מָה, יוֹנָתִי? מַה כַּוָּנָתֵךְ בְּדִבְרֵי מְשָׁלֵךְ?
מריה
הִיא יְבֵשָׁה.^[1]
אנדריאש
אֲבָל אֲנִי סְבוּרַנִי, שֶׁאֵינֶנִּי חֲמוֹר גָּמוּר עַד לִבְלִי
שְׁמֹר עַל יָדִי שֶׁתְּהֵא יְבֵשָׁה. וּמָה הַמַּהֲתַלָּה
שֶׁחָמָדְתְּ?
מריה
מַהֲתַלָּה יְבֵשָׁה, אֲדוֹנִי.
אנדריאש
וְיֵשׁ לָךְ רַב?
מריה
כֵּן, אֲדוֹנִי, עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הֵן, כַּמּוּבָן.
וְעַכְשָׁו, יְסַלֵּק אֲדוֹנִי אֶת יָדוֹ.
[יוצאת]
טוביאש
בֶּן-אֲצִילִים! רוֹאֶה אֲנִי שֶׁטָּעוּן אַתָּה כוֹס
יֵין-קַנַרְיָה. כְּלוּם רָאוּךָ כְּבָר בְּקַלְקְלָתְךָ כָּךְ?
אנדריאש
בְּחַיֶּיךָ – מֵעוֹלָם, חוּץ מִמַּפַּלְתִּי לִפְנֵי יֵין-קַנַרְיָה.
לְעִתִּים נִרְאֶה לִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי חָכְמָה לֹא יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ
בְּנוֹצְרִי סְתָם אוֹ בְּבֶן-אָדָם מָצוּי. מַרְבֶּה אֲנִי
לֶאֱכֹל בְּשַׂר-פָּרִים וְזֶה מַזִּיק לַחֲרִיפוּת מֹחִי.
טוביאש
אֵין סָפֵק.
אנדריאש
בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהָיִיתִי בָא לִכְלַל דֵּעָה זוֹ, הָיִיתִי
מִתְנַדֵּר מִמֶּנּוּ. מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר
הַבַּיְתָה.
טוביאש
puorqoi, יְדִידִי הַיָּקָר?
אנדריאש
מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת pourqoi? הֵן אוֹ לָאו? לוּ בִּלִּיתִי
זְמַנִּי לְשָׂפוֹת, כְּשֵׁם שֶׁבִּלִּיתִי לְסִיּוּף, לְרִקּוּד
וּלְצֵיד-אַרְנָבוֹת! וְאִלּוּ הָיִיתִי פּוֹנֶה לְאָמָּנוּת!
טוביאש
כִּי אָז הָיָה לְךָ רֹאשׁ עִם יְפִי תַלְתַּלִּים.
אנדריאש
כְּלוּם זֶה הָיָה טוֹב לְשַׂעֲרוֹתַי?
טוביאש
בְּלִי כָּל סָפֵק. כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה, שֶׁאֵינָן רוֹצוֹת
לַעֲשׂוֹת תַּלְתַּלִּים מֵעַצְמָן?
אנדריאש
וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן הוֹלְמוֹת אוֹתִי, כְּלוּם לֹא?
טוביאש
נֶחְמָד! לָהֶן מַרְאֵה פִשְׁתָּן תָּלוּי בַּפָּלֶךְ. תִּקְוָתִי,
כִּי עוֹד אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אִשָּׁה תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָן בֵּין
בִּרְכֶּיהָ וְטוֹוָה אוֹתָן.
אנדריאש
בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר לְבֵיתִי.
בַּת-אָחִיךָ אֵינָהּ רוֹצָה לְהֵרָאוֹת, וְאִם גַּם תֵּרָאֶה,
אֲנִי אֶעֱרֹב אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אֶחָד, שֶׁלֹּא אֶמְצָא חֵן
בְּעֵינֶיהָ. וְגַם הַדֻּכָּס בְּעַצְמוֹ חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ.
טוביאש
אֵין לָהּ כָּל חֵפֶץ בַּדֻּכָּס. אֵינָהּ רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא
לְאִישׁ עוֹלֶה עָלֶיהָ בְּמַעֲלָה, בְּשָׁנִים אוֹ בְחָכְמָה.
אֲנִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי כְּשֶׁנִּשְׁבְּעָה. יְדִידִי, לֹא עוֹד
כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים!
אנדריאש
אִם כָּךְ, אֶשָּׁאֵר עוֹד חֹדֶשׁ יָמִים. אֵין כָּמוֹנִי אִישׁ
מוּזָר בָּעוֹלָם. לִפְעָמִים אֵין לִי בָּעוֹלָם נָעִים
מִנֶּשֶׁף מַסֵּכָה אוֹ מִשְׁתֵּה-לַיְלָה, וְיֵשׁ שֶׁגַּם זֶה וְגַם
זֶה בְּיָחַד.
טוביאש
יְדִידִי, וְכִי מֻכְשָׁר אַתָּה לִדְבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה?
אנדריאש
כְּכָל אָדָם מֵאַנְשֵׁי אִילִירְיָה, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אִם
רַק אֵינוֹ עוֹלֶה עָלַי בְּמַעֲלָה. אֶלָּא לְאָדָם גָּדוֹל
מִמֶּנִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹךְ.
טוביאש
עַד אָנָה הִגַּעְתָּ בִּמְחוֹל הַ-gaillarde, אֲדוֹנִי
הָאָצִיל?
אנדריאש
בֶּאֱמוּנָתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ כְּבָר רִקּוּד הַגְּדִי.
טוביאש
וַאֲנִי מֵבִין בְּרִקּוּד הַטָּלֶה!
אנדריאש
וַאֲנִי מַאֲמִין, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לִי בְּאִילִירְיָה בְּרִקּוּד – –
טוביאש
מַדּוּעַ נִשְׁאָרִים כְּמוּסִים דְּבָרִים אֵלֶּה? מַדּוּעַ
נִמְתְּחָה מַסֵּכָה עַל כִּשְׁרוֹנוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה? כְּלוּם
יֵשׁ לִירֹא שְׁיְּכַסֵּם הָאָבָק כִּתְמוּנוֹתֶיהָ שֶׁל מָרַת
מַל?^[2] מַדּוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ לְבֵית-כְּנִיסָה מִתּוֹךְ
Gaillarde וְאֵינְךָ שָׁב הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ coranto?
אֲנִי לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֶלָּא רוֹקֵד דְּלִיגָה; אֲנִי לֹא
הָיִיתִי מַסִּיךְ רַגְלַי אֶלָּא מִתּוֹךְ – – . מַה זֹּאת?
כְּלוּם נִבְרָא עוֹלָם זֶה בִּכְדֵי לְהַסְתִּיר מִדָּה טוֹבָה?
רוֹאֶה אֲנִי תַּבְנִיתָהּ הַיָּפָה שֶׁל רַגְלְךָ וְסוֹבֵר שֶׁלֹּא
נִבְרְאָה זוֹ אֶלָּא בְּמַזַּל גְּדִי.
אנדריאש
אָמְנָם, רֶגֶל-אַדִּירִים הִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹעֶלֶת פּוּזְמָק
סָמוּק אֵינָהּ מְכֹעָרָה כְּלָל וּכְלָל. שֶׁמָּא נַעֲרֹךְ
מְסִבָּה?
טוביאש
וְכִי מָה עוֹד לָנוּ לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת? כְּלוּם לֹא
נוֹלַדְנוּ בְּמַזַּל שׁוֹר?
אנדריאש
מַזַּל שׁוֹר? רֶמֶז לִדְחִיפוֹת וּקְטָטָה?
טוביאש
לֹא, יְדִידִי, – רֶמֶז לְדִלּוּגִים וְכִרְכּוּרִים. הַרְאֵנִי
נָא אֶת capriole שֶׁלְּךָ. [אנדריאש מכרכר] הֲיָא –
הַגְבֵּהַּ! הֲיָא – הֲיָא! כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.
[יוצאים]
 

1. כל השיחה מוסבת על המלים hand ו-dry שהיא יבש וגם גס, עוקץ, מקנטר. רמז לחידוד יבש ועוקץ. יד יבשה סימן לחולשה גופנית ושכלית. וכשמריה אומרת שידו יבשה, היא אומרת שאינו שווה ולא כלום.
2. במאה ה-16 היו האנגלים נוהגים לכסות בצעיף את התמונות. יש סוברים כי מנהג זה השתרש מפני שהרבה תמונות היה תוכנן בלתי נימוסי. רמז לזה אנו מוצאים בשמה של מרת מַל. מפרשי שקספיר דעתם שיש לראות בה את מֶרי אֶמברי, אחת הזונות המפורסמות בימיו. היא, ועוד אחת, מַלי קרוטפרז, יש להן כמה תפקידים חשובים בקומדיות בני זמנו של שקספיר. אחרי כן הייתה אחת הגיבורות החביבות של הבלדה העממית.