ירושלמי שבת ו א

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק ו · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

דף לג עמוד א

משנה במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפס לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין ולא בכבול לרה"ר ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאה אינה חייבת חטאת:

גמרא רב נחמן בר יעקב אמר ע"י שהיא מתרתן שהן חצין בנדתה. והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות. א"ר מנא בקדמייתא הוינן אמרין על ידי שהיא מתרת את התפור. ולא הוינן אמרין כלום. תני ר' הושעיה חותל של תמרים קולע ומתיר ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן אילו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. שמואל אמר לית כאן של שיער. על דעתיה דרבי יהודה אלא של צמר הא של שיער דברי הכל אין חוצצין. רבי בא בשם רב יהודה רבי זעירא בשם רבנין

דף לג עמוד ב

היתה נימא אחת חוצצת. שתים ספק. שלש אינן חוצצות. רבי זעירא בעי קשר נימא לחבירתה אחת היא אחת. לשתים שתים הן. לשלש שלש הן. רב יהודה אמר זו שהיא ירדת לטבול לנידתה קושרה שערה כזנב הסוס לעוברה וסמיך עלי. כהנא שאל לרב מהו מיפק באילין תיכייא. אמר לו כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני. רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה. רבי יוחנן הורי לאילין דבית בון תמינא טלייה דמרגליתא על פרגזתא. א"ר אילא כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן ג יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה. ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה. מאן דמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי. ומאן דמר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה בשלא עשה להן אמבולי. ואפי' עשה להם אמבולי יהו טהורין. ולא כן א"ר אבהו שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן בזוגין שבעריסה. תרין אמוראין חד אמר מוליך ומביא ובלבד שלא ישמיע את הקול. וחרנה אמר אם השמיע את הקול אסור ואם לאו מותר. תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת. עשויין הן להשמיע את הקול בחול. ברם הכא אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת מפני מה עשה להן אמבולי: לא בטוטפת. רבי בון בר חייה קובטירה. דבר שהוא נותן במקום הטוטפת: ולא בסנבוטין. צובעין תותבן: לא בכבול. טבוסה תני רבי שמעון בן אלעזר מתיר. ר' אחא בשם כהנא אתיא דרבי שמעון בן לעזר כרבי. כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר. כן רבי שמעון בן לעזר אמר דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין. א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן. אמר רבי מונא לא אמרו אלא לשלחן הא ללבשן מותר. תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה

דף לד עמוד א

לכסות בהן את הכלים. א"ר בון מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן. דתנינן כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. ומה הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק. ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי. עד כדון תכשיטין של זהב. ואפילו תכשיטין של כסף אמרין בשם רבי ירמיה אסור. אמרין בשם רבי ירמיה מותר. א"ר חזקיה אנא ידע רישא וסיפא טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה. אתא ושאל לרבי זעירא א"ל לא תיסור ולא תישרי. אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר. וחכמין אוסרין. רבי אחא בשם רבי בא טעמא דהדין דאסר פעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד. י"ג דברים התירו לבית רבי שיהו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון בר בא ואמר בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה בר' יוחנן. שמעה ר' אבהו ומר יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן. תני אין יוצאין באיסטמא. שלשה דברים נאמרו באיסטמא. אין בה משום כלאים. ואינה מטמאה בנגעים. ואין יוצאין בה בשת. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אין בה משום עטרות לכלות: ולא בעיר של זהב. רב יהודה אמר כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין פרוש טוק טקלין. מעשה ברק עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה והוא לעי באוריתא. תמן תנינן שנים משם ר' אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב. תני רבי מאיר מחייב. בין רבי מאיר לרבנן ניחא רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין. בין ר' אליעזר לרבנן ניחא ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. בין ר"מ לרבי אליעזר קשיא

דף לד עמוד ב

ר' מאיר מחייב רבי אליעזר מתיר. רבי איניינו בר סיסיי אמר משום רבי ליעזר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר. רבי בא בר כהן בשם רב ששת מתניתא אמרה כן. ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. רבי לייא בשם ר"ש בר חייא אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר. והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר. נשמעינה מן הדא רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט. הדא אמרה העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה עשוי לכך ולכך. הדא אמרה אחד האיש ואחד האשה. הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר: