ירושלמי סנהדרין ד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת סנהדרין · פרק ד · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ט משנה[עריכה]

כיצד מאיימין על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא שאין אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו ודיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף כל הדורות שכן מצינו בקין כשהרג את הבל נאמר בו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינין אומרים רשויות הרבה יש בשמים ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטביעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע את כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע וגו שמא תאמר מה לנו לחוב בדמו של זה הלא כבר נאמר ובאבד רשעים רינה

הלכה ט גמרא[עריכה]

כיצד מאומד לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם אמר ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי רודף אחר אחד נכנס לחורבה נכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג וזה יוצא וסייף מנטף דם אמרתי לו אראה בנחמה שזה הרגו אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי אלא היודע מחשבות יפרע מאותו האיש לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו והלא דברים ק"ו ומה אם בזמן שהן בני אב אחד מתגרות זו בזו אילו היו בני שנים על אחת כמה וכמה ד"א שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ואתם בני רשעים להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה כו להגיד גדולת מלך מלכי המלכים שמחותם אחד טובע כל החותמות ואין אחד מהן דומה לחבירו שנאמר תתהפך כחומר חותם ומפני מה שינה פרצופותיהן שלא יהא אדם קופץ והולך לאשת חבירו או לשדה חבירו תני בשם ר מאיר שלשה דברים שינה הקב"ה בבני אדם מראה פנים ודעת וקול מראה ודעת מפני הגזלנין וקול מפני הערוה אמר רבי יצחק אפילו תינתא או חיטתא לא דמייא לחבירתה אדם נברא בערב שבת כדי שייכנס תחילה למצוה דבר אחר למה נברא באחרונה משל למלך שעשה סעודה כשמתקין הסעודה מזמין האורחין כך חכמות בנתה ביתה זה הקדוש ברוך הוא שבנה את העולם בחכמה שנאמר ה בחכמה יסד ארץ וגו חצבה עמודיה שבעה אילו שבעה ימי בראשית טבחה טבחה מסכה יינה אילו ימים ונהרות וכל צרכי העולם מי פתי יסור הנה זה אדם וחוה שמא תאמרו מה לנו ולצרה כו כתיב ויעבר הרינה במחנה מהו הרינה הריני וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ וגו ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום