ירושלמי חגיגה א א
<< | ירושלמי · מסכת חגיגה · פרק א · הלכה א | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה א משנה[עריכה]
מתניתין . הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס נשים ועבדים שאינן משוחררין החיגר והסומא והחולה והזקן וכל שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית דברי ב"ש וב"ה אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנא' (שמות כג) שלש רגלים
הלכה א גמרא[עריכה]
מתני' בראיית קרבן אבל בראיית פנים אפי' קטן חייב מן הדא (שמות כג) הקהל את העם האנשים והנשים והטף ואין קטן גדול מטף דתניא מעשה בר"י בן ברוקה ור"א חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו רבי יהושע בבקיעין אמר להן מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום אמרו לו הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים אמר להן אעפ"כ א"א לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום מי שבת שם אמרו לו ר' לעזר בן עזריה מה היתה פרשתו הקהל את העם האנשים והנשים והטף פתח בה אמר הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים לשמוע הטף למה באו אלא כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להן אין הדור יתום שר' לעזר בן עזריה בתוכו אתיא דרבי לעזר בן עזריה דלא כבן עזאי דתנינן תמן מיכן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה:
חרש: חברייא בשם ר' לעזר (דברים לא) למען ישמעון ולמען ילמדון עד כדון במדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר ר' אילא בשם ר' לעזר למען ילמדון ולמען ילמדון א"ר יונה הדא אמרה דלית כלליי דר' כללין דתנינן תמן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וסברינן מימר מדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר אינו חרש ותנינן החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה א"ר יוחנן בשאין יכולין לומר ואמר ואמרה ותנינן חרש שדיברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר ודא מסייעה לר' יונה דר' יונה אמר הדא אמרה לית כלליי דרבי כללין ר' יוחנן בעי חרש באזנו אחת מהו אמר רבי יוסי בי רבי בון מחלוקת רבי יוסי ורבנן דתניא (שמות כח) ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרו שתי כתונת לכל אחד ואחד רבי יוסי אומר אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד מה טעמון דרבנן ולבני אהרן תעשה כתנות מה טעמא דרבי יוסי לק' בני אהרן תעשה כתנות והכא (דברים לא) תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם רבנן אמרי שתי אזניים לכל אחד ואחד רבי יוסה אומר אפילו אוזן אחת לכל אחד ואחד:
שוטה: אמר רבי לעזר (דברים ד) אתה הוראת לדעת:
קטן: רבי ירמיה ור' אייבו בר נגרי הוון יתיבין אמרין תנינן אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו וקטן שומע וקטן מדבר חזרון ואמרון (דברים טז) כל זכורך לרבות את הקטן ויימר כל זכורך לרבות את החרש למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לחרש ויימר למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לקטן אמר ר' יוסה מאחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן ומוציא את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירה קטן חרש מהו שיהא חייב א"ל איתא חמי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא אילו גדול חרש פטור קטן חרש לא כ"ש א"ר ירמיה בדין היה קטן ולא חרש יהא פטור גזירת הכתוב הוא כל זכורך לרבות את הקטן הייתי אומר אילו גדול חרש יהא חייב שלא לחלוק בהילכות זכורך הוי צורכה לההוא דאמר רבי יוסה מאחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן ומוציא אני את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן:
טומטום: הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר בי"ט הראשון שהוא חייב מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בא' חייב בשני את שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני א"ר כל ז' תשלומין לראשון א"ר אילא מפסח השני למד ר"י כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין לראשון כן הוא אמר הכא כל ז' תשלומין לראשון רבי הושעיה אמר כל ז' חובת מה נפק מן ביניהן גר שנתגייר בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור ע"ד דר"י ודר' הושעיה חייב אף בטמא כן ניטמא בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור ע"ד דר"י ודר' הושעיה חייב א"ר יוסה תמן ראוי הוא קריעה היא שגרמה ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי:
אנדרוגינס. כל זכורך פרט לאנדרוגינס תמן תנינן ספק אנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת ר' יהודה מתיר באנדרוגינס מה אמר כא ר' יהודה נישמעינה מן הדא יוחנן בן דהבאי משם ר' יהודה אף הסומא ולית בר נש אמר אף אלא דהוא מודי על קדמייתה מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אמר פרט והכא אמר לרבות ר' יודה ורבנן מקרא א' הן דורשין רבנן דורשין ערל מה ת"ל ערל זכר עד שיהא כולו זכר ר' יודה דרש זכר מה ת"ל ערל ואפילו מקצתו ערל ברם הכא (שמות לג) כל זכורך פרט לאנדרוגינס:
נשים. כל זכורך פרט לנשים:
עבדים. נישמעינה מן הדא ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר א"ר יהושע בן לוי מניין שכל המקיים מצות ראייה כאילו מקביל פני שכינה מן הדא (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וגו':
חיגר. דכתיב רגלים:
חולה: דכתיב (דברים טז) ושמחת זקן דכתיב רגלים א"ר יוסה תרתיהון לקולא יכול לשמוח ואינו יכול להלך קורא אני עליו רגלים יכול להלך ואינו יכול לשמוח קורא אני עליו ושמחת ר' יוחנן בשם ר' ינאי ב"ש וב"ה מקרא א' הן דורשין בש"א כתוב א' אומר זכורך וכתוב אחר אומר רגלים טול בינתים את שהוא יכול לרכוב על כתיפו של אביו ואפי' קטן יכול הוא לרכוב יצא אלא את שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע ב"ה דורשין כתוב אחד אומר זכורך וכתוב א' אומרים רגלים טול בינתים את שהוא יכול לאחוז בידו של אביו ולענין טהרות את אמר את שהוא תפוס ביד אביו ספיקו כפיקח אביו תופש בידו ספיקו כחרש ברם הכא בין כך ובין כך חייב ר' בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה איכן היו מראים פנים בהר הבית או בעזרות א"ל נישמעינה מן הדא הטמא פטור מן הראייה דכתיב (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה ואין טמא מת נכנס להר הבית הדא אמרה בעזרה היו מראים פנים מאיכן את מודד מן החומה או מן הבתים תני שמואל מן השילוח ושילוח היה באמצע המדינה ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירה מהו לשלח חגיגתו ביד אחר אמר ליה נישמעינה מן הדא מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה הטמא פטור מן הראיה דכתיב (דברים לא) בבוא כל ישראל לראות וגו' הראוי לבוא עם כל ישראל מביא ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא וישלח חגיגתו ביד אחר א"ר יוסי זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר ר' שמי בעי או חילוף מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל לראות הטמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה חזר ר' שמי ומר מוכי שחין ופולפסין אעפ"י שאינן ראויין לבוא עם כל ישראל ראויין הן לבוא בפני עצמן הטמא ראוי לא בפני עצמו ולא עם כל ישראל הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה ר' אילא אמר יראה ייראה הראוי לבוא מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא א"ר זעירה כהיא דר' יוחנן ור' יונתן תרויהון אמרין (שמות לד, כ) כל בכור בניך תפדה אפי' לאחר מיתה והכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה אמר רבי בא בר ממל מחלוקת שמואל ורבי יוחנן דתנינן תמן (קנים ב, ה) האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו היורשין חטאתה שמואל אמר במופרשת רבי יוחנן אמר אפילו אינה מופרשת מה אנן קיימין אם בשירשו קרקע בהדא אמר שמואל במופרשת אם בשירשו מיטלטלין בהדא רבי יוחנן אמר אפי' אינה מופרשת מה נפק מן ביניהון ירשו קרקע על דעתיה דשמואל לתבע אין תובעין ולמשכן אין ממשכנין על דעתיה דרבי יוחנן אף למשכן ממשכנין ירשו מטלטלין על דעתיה דרבי יוחנן לתבוע תובעין ולמשכן אין ממשכנין על דעתיה דשמואל אף לתבוע אין תובעין: