ירושלמי בבא מציעא ו ד
<< | ירושלמי · מסכת בבא מציעא · פרק ו · הלכה ד | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ד משנה[עריכה]
השוכר את החמור להביא חיטין והביא שעורין תבואה והביא תבן חייב כמה יוסיף על משואו ויהא חייב סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל ושלשת קבין לחמור
הלכה ד גמרא[עריכה]
תני כמה יוסיף על משאו ויהא חייב סומכוס אומר משום ר מאיר סאה לגמל ושלשה קבין לחמור קב לכתף ושלשה סאין לעגלה וספינה לפי מה שהיא שיירה שנפל עליה גייס מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות שלחו לפניהן תריי מחשבין לפי נפשות אין משנין על המנהג של שיירה ספינה שעמד עליה נחשול והיקל ממשואה מחשבין לפי משאוי ולפי ממון ולא לפי נפשות אבל השוכר מחבירו קרון או ספינה מחשבין לפי משאוי ולפי נפשות ולא לפי ממון שיירא שנפל עליה גייס ועמד אחד מהן והציל מידן הציל לאמצע ואם נתנו לו רשות הציל לעצמו חמרין שנפלו עליהן ליסטין ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם התנה עמם בבית דין הציל לעצמו השותפין שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו הגבאין והמוכסין תשובתן קשה הרי אילו מחזירין למי שמכירין ולמי שאין מכירין יעשו מהן צורכי ציבור