יפה תואר על בראשית רבה/פז/ז
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה פז | >>
• ז • ח •
יום גבול של נילוס הי' וי"ג יום זבול ועמ"ש רש"י ע"ז אבל בפ"ק דע"א איתא אין הולכין לאיצטראות ולקרקסאות מפני שמזבלין שם זבול לעבודת כוכבים ופירש"י מסדרים שם צרכיהם להתנדב לה. מזבלין לשון יזבלני אישי ולפ"ז יש לפרש גם זבול דהכא מהוראה זו:
תיאטירון. כי ביום שפרץ הנחל נילוס לעלות על כל ארץ מצרים עשו שמה יום שמחה וגיל:
בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש. ודריש ואין איש למעלה ולמטה. ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש. ואין איש מאנשי הבית וגו'. יש מפרשים שפירושו בדק את עצמו אם יעשה הנבלה הזאת. ואין איש. וראה כי יחדל מלהיות איש אך ירד במדרגת בהמה:
נתפזר זרעו כו'. בסוטה פי' רש"י שנעץ צפרניו בקרקע ונסמך עליהם כדי שיסיח דעתו ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו. ודרש ויפוזו כמו ויפוצו פי' שנפצו ונתפזרו. כי הז' והצד"י מתחלפים זה בזה:
איקונין של אביו. בסוטה איתא שאביו אמר לו אם תשמע אליו ימחה שמך מבין שמות אחיך על אבני אפוד. ובאמת לפ"ז מאי רבותי' דיוסף כי מי פתי יסור לעבירה אחרי זאת. וביותר קשה לפי המדרש אבכיר (והובא במהרז"ו) היתכן כי אחרי אשר ראה יוסף איקונין של אביו וברח מפני הבושה. נכנס פעם שנייה עד שהזהירו הקב"ה באזהרה קשה כי יחריב את העולם. הלא תחת אשר ירבו הנפלאות יקטינו מעלת יוסף מאד. ובעל מגלה עמוקות כתב. כי הכוונה בזה שהשקיף עליו אור השכל שהוא דיוקנו של אביו וראה שאם יעשה כן ימחה מתוך אחיו וכן רמז בעל תהלה לדוד בח"ג פכ"ו. ולי נראה שהכוונה בזה כי בחלון בית משכיות עינו וחכמתו הציץ ביחסו והיות השכינה שורה בבית אביו וזהו היא כתיבתן על אבני אפוד לזכרון לפני ה' תמיד ובחטא זה יאבד טובה הרבה לכן פירש ולפי דברי מדרש אבכיר בכל זאת לא שב אף תוקף יצרו עד שהציץ עוד כי אם יחטא ואשם ויקלקל סדר העולם אשר הושתת על מוסדות המוסר והמדות הלא יחריב את העולם. ומה נאוה עוד שם מה שאמר לה בת חמור את וחמור אינו רואה ואני מן הרואים שנאמר וירא את המקום מרחוק. אשר פי' כי הדבקים בתאותם נכבה אור שכלם ולא יראו את האחרית אשר תצא ממעשיהם הרעים. ואנכי ממשפחה הרואה את כל דבר מרחוק ואת כל אשר יולד ממנו. וזה הוא ג"כ כוונת המדרש איקונין של אביו ראה. כי זכר את הצור אשר ממנו חוצב. כי הוא נקי וטהור מכל תאוה סוררה. ואל אביו הי' בעזרו כי יגבר עליו כח השכל ויכניע את יצרו הרע: