יפה תואר על בראשית רבה/מז/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה מז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

בעלה נתעטר בה כו'. פי' כי האשה היא חלק וקנין הבעל לכן מתעטר הבעל בחלקו וקנינו. אבל הבעל איננו חלק לקוח מהאשה ולא קנינה לכן היא לא נתעטרה בבעלה. ועוד י"ל לפי שהכל מהאשה כדלעיל פי"ז לכן יתהדר הוא באשתו שהיא מעטרתו אבל היא לא תתהלל אלא במעשיה לא בבעלה שאינה מעטרה. כי ממנה הכל:

מרתא לבעלה. ועטרת בעלה תאר לממשלה ומביא ע"ז כל אשר תאמר שרה וגו' כי שמה שרה הוא מלשון שררה. ולכן אמר הכתוב כי שרה שמה שתהיה עתה שוררת בבית. וריב"ק דורש את הכתוב כי שרה שמה הוא לנתינת טעם על שם אברהם כי ניתוסף לו ה"א אשר נחלק היו"ד מן שרי ונקראת שרה וה"א השני זה שנוסף לאברהם ודרש עטרת בעלה כי בחלק משמה נעטר בעלה אברהם והכי משמע במ"ר פי"ח. והטעם מה שנצרך לקחת הה"א דוקא משם שרי ולא נוסף לאברהם ה"א מבלי לקחת משם שרי הוא כדי שיהיה זווגם עולה יפה להוליד בנים כדכתיב בפמ"ד אברם אינו מוליד להכי ניטל הה"א משמה ונתנה לו כדי שיהיו כגוף אחד ויהיה זווגם עולה יפה. ורשב"י חולק ע"ז וסובר כי הוסרה הה"א ממנה לגמרי ולא נתנה לאברהם והיה טס ופורח כו'. ור' מנא סובר כי השם שרה מורה על שררה אבל לא על בעלה וכדעת רבנן אך שרה לכל באי העולם: