יפה תואר על בראשית רבה/י/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה י | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

נטל הקב"ה שתי פקעיות כו' פי' שמתחלה ברא הקב"ה שתי פקעיות אלו מאש ושלג אשר המה כוללים היסודות כי לשלג יאמר הוא ארץ וזה עפר ומים והאש הוא אש ורוח שמהן נבראו העולם ובללם וערבם יחד והיו מותחין והולכין עד שנברא מהם העולם. וגער בהם שלא ימתחו עוד כדאיתא בחגיגה פ"ב ומפרש ויכלו מלשון שכללם ובללם יחד. והוא סובר שמאמצעיתו נברא העולם. ור"ח האומר ארבע סובר שהניח היסודות האלה לארבע רוחות השמים והמה נמתחו לצד הפנים עד שנפגשו יחד. וכן הוא דעח רחב"ח האומר ששה אך סובר כי גם מלמעלה ומלמטה נמתחו עד שנדבקו יחד באמצע:

אפשר כן פי' איך יוכל להניח דבר בששה מקומות בזמן אחד. ובאמת היא שאלה של סכלות כי ה' אשר במאמרו ברא הכל לא יוגבל בזמן ובמקום. אך הוא הראה לו גם ע"פ שאלתו כי זה אפשרי גם לבן אדם העומד באמצע הבית ויגע בארבע פנות ולמעלה ולמטה מבלי להתנועע ממקומו: