ימותי קלו כצבאות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ימותי קלו כצבאות / ר' ישראל נג'ארה

יְמוֹתַי קַלּוּ כִצְבָאוֹת
עִתּוֹתַי חָלְפוּ וּצְבָאוֹת
חוּשׁ אֵל צְבָאוֹת
עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת

יִחַלְתִּי לִדְבַר נִחוּמָי
רָאִיתִי רַבִּים לוֹחֲמָי
שִׂבַּרְתִּי לְדָר בִּמְרוֹמָי
לֵב קָמַי יָחִישׁ לְהַלְאוֹת

שַׂמְתַּנִי בֵּין שִׁנֵּי גוּרִים
וַאֲנִי אוֹחִיל דְּרוֹרִים
חָנֵּנִי קַבֵּץ עֲדָרִים
פְּזוּרִים הֵם בְּכָל פֵּאוֹת

שְׁמוֹתָם לֹא שֻׁנּוּ מֵהֶם
בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם
חִישׁ אוֹתָם הָשֵׁב לִנְוֵיהֶם
רַב לָהֶם שְׂאֵת תְּלָאוֹת

רָדָה בָם עֶבֶד עֲבָדִים
וּבְלִבָּם הִכְנִיס פְּחָדִים
רִיב רִיבָם מוֹשִׁיב יְחִידִים
מִזֵּדִים אַנְשֵׁי קְנָאוֹת

רָם נִשָּׂא יוֹשֵׁב כְּרוּבִים
שׁוּר כִּבְשָׂה הִיא בֵּין זְאֵבִים
הָחִישָׁה מִפְלָט וְלַיּוֹשְׁבִים
כּוֹאֲבִים שְׁלַח רְפוּאוֹת

אֵל כַּנָּה יְמִינְךָ נָטְעָה
חוּסָה נָא צוּר לְהַרְגִּיעָהּ
שִׂים כַּנָּה כַּנֵּס עַל גִּבְעָה
הַשְׂבִּיעָה נְפָשׁוֹת צְמֵאוֹת

אָרוּהָ כָּל עוֹבְרֵי דָרֶךְ
שָׂמוּהָ מִרְמַס כָּל דּוֹרֵךְ
רָדוּהָ זָרִים בְּפָרֶךְ
כְּעֵרֶךְ אֲמָהוֹת כְּלוּאוֹת

לֵיל וָיוֹם תִּזְכּוֹר צִירֶיהָ
עַד פִּדְיוֹם תִּשְׁלַח אֵלֶיהָ
אֵל אָיֹם קַבֵּץ בָּנֶיהָ
עֵינֶיהָ לְךָ נְשׂוּאוֹת

לָךְ דּוֹדִי אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי
בְּעוֹדִי אוֹדְךָ קְדוֹשִׁי
כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי
שׁוּר רַחְשִׁי אֵל הַהוֹדָאוֹת

חַזֵּק יַד יְמִינִי כַּצַּר
וּשְׁלַח יָד לְהַכּוֹת אֶת צָר
וּרְאֵה יָד הָיָה עִיר מִבְצָר
הוּא אוֹצָר לְכוֹס וְקָאוֹת

וְאַמֵּץ בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת
מֵחוֹמֵץ הִתְעִיב עֲלִילוֹת
עוֹד שֶׁמֶץ וּבְנֵה הֵיכָלוֹת
לַעֲלוֹת שָׁם וְלֵרָאוֹת