ילקוט שמעוני על משלי טז ז
| ילקוט שמעוני על משלי • פרק ט"ז • פסוק ז' |
• ד • ז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בִּרְצ֣וֹת יְ֭הֹוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ
גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃
(משלי טז ז): "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו".
רבי יוחנן אמר: אויביו זו אשתו, שנאמר (מיכה ז ו): "אויבי איש אנשי ביתו". מעשה באשה שקבלה לשלטון בבעלה והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה.
רבי שמואל בר נחמני אמר: זה הנחש. מעשה בנחש אחד שירד לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, ונחש שבבית לא היה יכול לעמוד לו, כיון שיצא לו ירד ומלא אותו עפר.
רבי יהושע בן לוי אמר: זה יצר הרע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים או שלש שנים הוא קושר עמו אהבה, וזה גדל עמו מנערותו ועד זקנותו ואם מצא להפילו בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו. הוא שדוד אמר (תהלים לה י): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו...".
אמר רבי אבא: וכי יש גזלן גדול מזה? ואמר שלמה: (משלי כה כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם" - מלחמה של תורה, "ואם צמא הוא השקהו מים" - ממימיה של תורה.
אמר רבי ברכיה: "אויביו", "גם אויביו" - לרבות מזיקי ביתו, כגון פרעושים יתושים וזבובים.
דבר אחר: "ברצות ה' דרכי איש" זה אברהם, "גם אויביו ישלים אתו" זה אבימלך: (בראשית כא כב): "ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך".
דבר אחר: "ברצות ה' דרכי איש" אלו ישראל, "גם אויביו" זה פרעה שנאמר (שמות טו ט): "אמר אויב", "ישלים אתו" - (שמות יג יז): "ויהי בשלח פרעה...".