ילקוט שמעוני על בראשית ב כד
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ב' • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃
על כן יעזב איש. דרש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן; לא זכו – אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מאיש; האי מצטרף, והאי לא מצטרף.
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. ר' אליעזר אומר: אביו, אחות אביו; אמו, אחות אמו. רבי עקיבא אומר: אביו, אשת אביו; אמו, אמו ממש. ודבק, ולא בזכור. באשתו, ולא באשת חבירו. והיו לבשר אחד, מי שנעשים לבשר אחד; יצאו בהמה וחיה, שאין נעשין בשר אחד. אמר מר, רבי אליעזר אומר: אביו, אחות אביו; אימא אביו ממש? היינו ודבק ולא בזכור. ואימא אשת אביו? היינו באשתו ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה? דומיא דאמו; מה אמו דלאו דאישות, אף אביו דלאו דאישות. אמו, אחות אמו; אימא אמו ממש? היינו באשתו ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה? דומיא דאביו; מה אביו דלאו ממש, אף אמו דלאו ממש. רבי עקיבא אומר: אביו, אשת אביו; אימא אביו ממש? היינו ודבק ולא בזכור. אי הכי אשת אביו נמי, היינו באשתו ולא באשת חבירו? לאחר מיתה. אמו, אמו ממש; היינו באשתו ולא באשת חבירו? אמו מאנוסתו. במאי קמיפלגי? רבי אליעזר סבר, אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באחוה; ורבי עקיבא סבר, מוטב לאוקמה באשת אביו דאיקרי ערות אביו, לאפוקי אחות אביו, דשאר אביו איקרי, ערות אביו לא איקרי:
מיתיבי: "ויקח עמרם את יוכבד דודתו"? דודתו מן האב; "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי", מכלל דבת האם אסירא. ותסברא, אחותו הואי? בת אחיו הואי, וכיון דהכי, לא שנא מן האם לא שנא מן האב שריא! אלא הכי קאמר ליה: קורבה דאחוה אית לי בהדה מאבא ולא מאמא.
אמר רבא: גוי שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור, מאי טעמא? באשתו ולא באשת חבירו, ודבק ולא שלא כדרכה.
תני: גר שנתגייר, והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם, בין קודם מתן תורה בין לאחר מתן תורה, יוציא, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: מן האם יוציא, מן האב יקיים, שאין אב לגוי. אתיבין ליה, והכתיב: "וגם אמנה אחותי בת אבי היא"? אמר להו: כשיטתן השיבן. איתיב להון ר' מאיר: על כן יעזב איש וגו'? את אביו, סמוך לאביו; את אמו, סמוך לאמו. והכתיב: "ויקח עמרם את יוכבד דודתו"? אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין קודם מתן תורה? ופשטו ליה: על כן יעזב איש וגו', סמוך לו מאביו ומאמו.
בני נח על הנשואות חייבין, ועל הארוסות פטורין. זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב. וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה? הדה אמרה בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ואין להן גרושין, או שניהן מגרשין זה את זה. אמר רבי יוחנן: אשתו מגרשתו ונותנת לו דופרן. תני רבי חייא: מי שגירש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה". בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה. כל איסור שהוא בבני נח אינו לא בעשה ולא בלא תעשה אלא במיתה. והיך עבידא ודבק באשתו והיו לבשר אחד? במקום ששניהן עושין בשר אחד.