ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתמ
כמו חללים שוכבי קבר. שוכבים שלהם חללים היו, הדא הוא דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים עד שלא עמד נח היו המים מציפין אותם בתוך קבריהם שני פעמים אחד בשחרית ואחד בערבית כיון שעמד נח נינוחו נאמר כאן נייחא ונאמר להלן יבא שלום ינוחו על משכבותם מה להלן נייחא בקבר אף כאן נייחא בקבר:
עני אני וגוע מנער. קטן מאימתי בא לעוה"ב אמר רב נחמן בר יצחק משעה שגמול שנאמר עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה, ואני אליך ה' שועתי וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני המלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שתתפלל כנסת אחרונה של ישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותנה בראשו של הקב"ה שנארמ וברכות לראש צדיק חי העולם הוי ובבקר תפלתי תקדמך:
משכיל לאיתן האזרחי חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור וגו'. זה שאמר הכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו', אמר איתן אני השכלתי משכיל לאיתן האזרחי, אמר הקב"ה השכלת כי באלה חפצתי מי שהוא מקלסני אל יקלסני אלא באלה, וכן הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח, א"ל דוד חסד חפצת בחסד אני מקלסך לכך נאמר לך ה' חסד, ולא חסד אחד בלבד אלא חסדים הרבה, וכן ישעיה אמר חסדי ה' אזכיר, וכן איתן אמר חסד ה' עולם אשירה, אמרו לאיתן על מה העולם עומד, אמר להם על החסד שנאמר והוכן בחסד כסא, משל למה הדבר דומה לכסא שהיה לו (כח) ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת (שהיא קטנה) נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו בחסד הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה, וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה על מה הם עומדים על החסד שנא' כי לעולם חסדו, וכן כל המזמור (כט) שהם כ"ד ואחר כך נותן לחם לכל בשר ללמדך שקשה המזון כנגד כל מעשה בראשית. א"ר שמעון מפני מה נשא קין את אחותו והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו, אלא בחסד נבנה העולם עד שלא נתנה תורה לפי שלא היו נשים אחרות התירן להם:
כי מי בשחק יערוך לה'. לפי שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ללמדך שלא יטעך יצרך לומר יש לפניו אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד שלא עמדו ישראל שנאמר כי מי בשחק יערוך לה', אמר ר' אבין הלוי אתה מוצא בהק"ה מפרנס יתומים ומאכיל רעבים ואין הלשון הזה אלא לשון פרנסה כמה דאת אמר ביום השבת יערכנו. ד"א מי כהקב"ה מאיר עיני חשכים ואין הלשון הזה אלא לשון אורה שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. ד"א מי כהקב"ה מלביש ערומים ואין הלשון הזה אלא לשון כסות שנאמר וערך בגדים ומחיתך. ד"א מי כהקב"ה עושה מלחמתן של ישראל ואין הלשון הזה אלא לשון מלחחמה שנאמר ויערכו מלחמה פתח השער, ידמה לה' בבני אלים, זה משה שעלה למעלה ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך אם היו מקריבין לפני, ולא עוד אלא מי שהיה למוד באכילה כיון שעלה אצלי וראה שאין אכילה אצלי לא אכל שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו', ולמה אמרתי לך שתהא מקריב לפני בשביל לזכותך, אמר הקב"ה כיל מי שהוא עושה מעשי יהא דומה לי, אמר ר' לוי משל למלך שבנה מדינה והדליק לתוכה שני פנסין אמר המלך כל מי שהוא מדליק שני פנסין כאלו אני קורא אותו אגוסטא או איני מקנא אותו, כך הקב"ה ברא חמה ולבנה אמר הקב"ה כל מי שיעשה כאלו יהא שוה לי, ואין הלשון הזה אלא לשון אור שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנורת. ד"א אמר בלעם את שבעת המזבחות ערכתי אמר ליה הקב"ה רשע הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן אם הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני שנאמר כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב שהם אילי עולם ואין אני מקבל קרבנות אלא מישראל:
אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו וגו' (כתוב ברמז תת"ס):
מי כמוך חסין יה. מתאפק שלא ליפרע מיד אבל מה עושה משפט ורוב צדקה לא יענה, משפט לצדיקים ורוב צדקה לרשעים לא יענה לזמן מרובה (כתוב ברמז תת"י). צדק ומשפט וגו' (כתוב ביחזקאל ברמז של"ט):
אשרי העם יודעי תרועה. ר' אבהו פתר קריא בה' זקנים שהיו נכנסין לעבר שנה מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר עיניהם בהלכה שנאמר ה' באור פניך יהלכון. אמר ר' אושעיא כתיב אשרי העם יודעי תרועה ואוה"ע אינם יודעין להריע כמה בוקיינוס יש להם כמה סלפידס יש להם כמה קרנות יש להם, אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתורעה אימתי בחדש השביעי. דבר אחד מדבר בסנהדרין ה' באור פניך יהלכון שהקב"ה מאיר עיניהם בהלכה. נפתלי אילה שלוחה, הנותן אמרי שפר אמרי שפר אלו דברי תורה שנתנו על ידי שופר שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר:
כי תפארת עוזמו אתה. ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה והקב"ה אומר ישראל אשר בך אתפאר. אז דברת בחזון לחסידך זה אברהם שנאמר במחזה לאמר וגו'. ותאמר שויתי עזר על גבור שעזרו הקב"ה על חמשת המלכים. הרימותי בחור מעם זה אברהם שבחר בו הקב"ה שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם. רבי אבין בשם ר' ברכיה רבה פתר קריא בדור שנדבר עמו בחזיון ובדבור שנאמר ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. לחסידך, שמרה נפשי כי חסיד אני. ותאמר שויתי עזר על גבור, רבי אבא בר כהנא אמר שלש עשרה מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרין שמונה עשרה, ולא פליגי מאן דאמר שלש עשרה לצרכיהון של ישראל, ומאן דאמר שמונה עשרה חמש לצורך עצמו ושלש עשרה לצרכיהון של ישראל:
הרימותי בחור מעם, ויבחר בדוד עבדו. ד"א מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחזון פה אל פה אדבר בו, לחסידך שהיה משבטו של לוי שנאמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נתיתו במסה תריבהו על מי מריבה. ותאמר שויתי עזר על גבור אמר ר' תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משאוי שקשה לאחד נוח לשנים שמא משאוי שקשה לשנים נוח לאחד, כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה שמע כל הדבור לעצמו, תדע לך שמכלם לא קרא אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה:
מצאתי דוד עבדי. א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך, מצאתי דוד עבדי, כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) [ישראל], מתיבין חברייא לר' סימון ונח מצא חן בעיני ה', אמר להם הוא מצא והקב"ה לא מצא:
וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף. זה אברהם, א"ר אבא בר יודן משל ללסטים שפוף שהיה יושב על פרשת דרכים כל דהוה אזיל הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תועלת התחיל מכתתו, כך כמה דורות איבר יצר הרע דור אנוש דור המבול דור הפלגה, כיון שבא אברהם וראה שאין בו תועלת התחיל מכתתו, אמר ר' תנחום בר מריון אית כלבין ברומי ידעין למשרלא, אזל ויתיב גבי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטרא מתנמנם, והוא שמיט עיגולא אארעא ומהלך ליה:
אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, וכי בכור היה דוד והרי כתיב ודוד הוא הקטן ולמה קורא אותו בכור, אלא מה בכור זה נוטל פי שנים בנחלה אף דוד נוטל המלכות בעולם הזה ובעולם הבא, אמר דוד על שתיהן אני מזמר לך למנצח אל הנחילות:
ופקדתי בשבט פשעם. א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורין בלא עון שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (כתוב בירמיה ברמז קנ"א):
לא אחלל בריתי. הברית שכרתי לאברהם ואמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע. ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לו קח נא את בנך, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך והלך והביא את החרב לשחטו וצוח המלך עליו וא"ל מה אתה עושה א"ל ואתה אמרת לי מתאוה אני לראות קטן על שלחני, א"ל שמא מת, כך כך אמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך מיד ויבן אברהם את המזבח:
מי גבר יחיה ולא יראה מות. אמר ר' תנחום מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש והצילו הקב"ה ואחר כך ויגוע וימת. מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח ואחר כך אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. מי גבר כיעקב אדם שנפגש עם המלאך ואחכר כך ויקרבו ימי ישראל למות. מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים אל פנים ואחר כך הן קרבו ימיך למות. אשר חרפו עקבות משיחך (כתוב בשמואל ברמז קס"ח):
ברוך ה' לעולם אמן ואמן. אמר רבי בשם ר' יוסי בן זימרא אמן אמנה אמן שבועה אמן קבלה. אמן אמנה ויאמנו דבריכם. אמן שבועה ואמרה האשה אמן אמן. אמן קבלה ואמר כל העם אמן. אמר רבי יהודה בר מספרתא כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעולם הבא שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן, אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא: