ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דבר אחר פקודי ה' ישרים משחמי לב. תני חזקיה הר' חייא דברי תורה עטרה לראש, ענק לצואר, מלוגמא ללב, קילורית לעינים, רטיה למכה, כוס עקרין למעים. עטרה לראש כי לוית חן הם לראשך. ענק לצואר וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב פקודי ה' ישרים משמחי לב. קילורין לעיניים מצות ה' ברה מאירת עינים, רטיה למכה רפאות תהי לשרך כוס עקרין למעים ושקוי לעצמותיך, ומנין שנבלעת ברמ"ח אברים שנאמר ולכל בשרו מרפא. תורת ה' תמימה, התורה תמיימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה, אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין אמר הקב"ה התורה שלמה היא ואתן אותה לבעלי מומין אמתין עד שיעמדו בניהם אני מאחר בשמחתהה של תורה, מה עשה להם הקב"ה רפא אותם ונןתן להם את התורה, ומנין מי שהיה סומא שהיא רואה שנאמר וכל העם ארואים, ומי שהיה חרש היה שומע שנאמר נעשה ונשמע, ומי שהיה חגר היה שלם ויתיצבו בתחתית ההר. פקודי ה' ישרים משמחי לב א"ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משחמתו לא זכה צורפתו. יראת ה' טהורה עומדת לעד, א"ר יוחנן זה המלמד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, א"ר חייא בר אבא נאמנת היא להעיד על לומדיה: