ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כי לא תעזוב נפשי לשאול. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי טעמא שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס לא יתמכו בו:

הקב"ה נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה', ודוד קורא עצמו חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני לא תתן חסידך לראות שחת. אמר רב הונא בשם רבי אלכסנדרי כל השוומאי קללתו ושותק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק לכך נקרא חסיד: