ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרנו
ישר יחזו פנימו, שבע כתות הן (ברמז נ"ו). ואי זה כת המעולה שבהם שמקבלים פני שכינה זו כת ישרים שנאמר ישר יחזו פנימו, והיא יושבת לפני המלך ורואה פני המלך דכתיב ישבו ישרים את פניך. וכת שניה אשרי יושבי ביתך. שלישית מי יעלה בהר ה', רביעית אשרי תבחר ותקרב. חמישית ה' מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך. שביעית מי יקום במקום קדשו, לכל כת וכת מדור בפני עצמו בג"ע, וכנגדן שבע כתות בגיהנם ובתי דירות לרשעים, ואלו הן, שאול, ואבדון, וגיהנם, דומה, וצלמות, וארץ תחתית, וארץ נשיה, הרי שבעה בתי דירות לכל כת וכת לפי מעשיו:
למנצח על השמינית וגו' הושיעה ה' כי גמר חסיד, זש"ה אבד חסיד מן הארץ, שאל אדרינוס באיזה זכות אומה זו עומדת, א"ל יש בה צדיקים יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו (כד) מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה לפיכך אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד. מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד הוליכה לביתה, כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה שבתוכה לפיכך הביאה לך, אמרה להו כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע הוא מה שבתוכו, אמרה לו (כה) תהא אומתך מסורה לך, אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו, אמרה להו אלו עוד הוה אחר באומתיה כוותי' אגן לא הוינן בעלמה וגזרה שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות ונמצאו בני אדם עסורים (כה) בהדא סומפוניא ופנה אותם אותו חסיד, וכמת קראו עליו בני דורו הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. אמר רבי פנחס מבני אדם פסו אבל מן המלאכים לא פסו. ובמה היו בני אדם עסורים שוא ידברו איש את רעהו, מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח והיה בה חבורה של חמרים אמרו הולכים אנו ומביאין מלח ומזבנים אד שלא יבאו אחרים, והיה להם ראש א"ל לחרוש יש לי למחר המתינו לי עד שאחרוש את שדי ולמחר אנו הולכים, א"ל הן, מה שעשה אמר לאשתו יהא סימן זה מסור בידך כשאומר לך תני לי את העול הביאי את האוכף תני לי את הקנקן הביאי את השק נתן על ההחמור והלך לו ואותם ישנים, בבקר עמדו אותם והיו קורין פלוני פלוני אמרו להם השכנים מה אתם קורין הוא הלך מאמש והרי הוא בא, הלכו להם בדרך ומצאוהו א"ל למה עשית כן א"ל אין אתם יודעים אלו הלכנו כלנו יחד מיד היה בזול עכשו הרי הבאתי עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו יפה, לכם נאמר שוא ידברו איש את רעהו אם אין את עושה את האוכף עול ואת השק קנקן אין אתה יכול לעמוד. מעשה ברבי יוהתן שיהו לו עדשים מצומצות והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו, א"ל ר' יונתן עדשים אני מבקש יש מהן בעיר א"ל הן, א"ל מכמה, א"ל כך וכך בכל עת שתבא אני נוטל לך, לאחר ימים הלך רבי יונתן לעיר לבית קרובו א"ל אשתו בשדה הוא המתין לי ולא בא, שאל לאחד מבני העיר יש כאן עדשים, א"ל לאו, חטים יש כאן, א"ל עדשים אני מבקש א"ל נוטל אתה מכך וכך הרבה מן הדמים שא"ל קרובו נטל הימנו, בא קקרובו מן השדה א"ל רבי יונתן נטלתי העדשים הרבה מן הדמים שאמרת לי א"ל שמא עדשים אמרת להם אני מבקש א"ל הן, א"ל אלו אמרת להם חטים אני מבקש היו אומרים לך רצונך בעדשים עכשו שאמרת עדשים אני מבקש א"ל רצונך חטים, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. רבי חייא צפוראה אזל למזבן חטין מסורתא, א"ל ר' יונתן כד תהוי בעי חטין הוי אומר שערין אנא בעי ולא (כו) יסקון לך שערא. שפת חלקות שמחליקין שפתותיהן, בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב:
יכרת ה' כל שפתי חלקות. תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עו"א גלוי עריות שפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב התם בעבודת אלילים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא. גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקת (ברמז תתקנ"ג). במערבא אמרי לשון תליתאי דקטלי תלתא למספרו ולמקבלו ולנאמר עליו. רבי יהושע אומר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול, דואל שאמרו ושאול שקבלו ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם ואבנר בן נר שסיפק היה בידו למחות ולא מיחה, רבי זעירא שלח ואמר ליה לר' סימאי סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה, אמר ליה איני אלא מן (כז) הנאנחים והנאנקים, אמר ליה רבי זעירא ולא מהם התחילה הדין משוד עניים מאנקת אביונים. אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו', אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו (כח) ללשננו כתיב לומר אם הכך לשונך לומר לשון הרע על חברך שננו בדברי תורה:
משוד עניים מאנקת אביונים. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (ברמז תרכ"ו):