ילקוט שמעוני/שמות/רמז שצ
אמר רבי שמעון בן לקיש מדכרין ומניחין ראה [קראתי] בשם בצלאל בן אורי, מדכרין ומשחקין עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח. מדכרין ומניחין ויהי איש אחד מן הרמתים וגו', מדכרין ומשחקין ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו. מדכרין ומניחין פקוד את בני לוי, מדכרין ומשחקין [זכור] את אשר עשה [לך] עמלק. מדברין ומניחין ודוד בן איש אפרתי, מדכרין ומשחקין וירבעם בן נבט אפרתי. מדכרין ומניחין איש יהודי היה בשושן הבירה, מדכרין ומשחקין איש צר ואויב. מדכרין ומניחין כי מרדכי היהודי, מדכרין ומשחקין כי המן בן המדתא. מדכרין ומניחין ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, מדכרין ומשחקין ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן:
ואת בגדי השרד שאלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט. תנא דבי רבי ישמעאל בגדים שגורדין אותם בברייתן מכליהן ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד:
ויאמר ה' אל משה לאמר לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה דברים שהן משום שבות מנין תלמוד לומר אך את שבתותי תשמורו להביא דברים שהן משום שבות. כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני לבין האומות. לדעת למה נאמר לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת שומע אני אף חרש שוטה וקטן במשמע תלמוד לומר לדעת לא אמרתי אלא מי שהוא בן דעת. כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא כגון קדושת שבת שהיא מעין העולם הבא וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. מנא הני מילי תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמורו הא כיצד ושמרו בני ישראל את השבת שמירה לכל שבת ושבת ואת שבתותי תשמורו שמירה אחת לשבתות הרבה:
אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודע להן. מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. מאי עביד ליה שייף ליה משחא ומלי ליה (מלחא) [כוחלא]. והאידנא דחיישינן לכשפים שייף ליה מאותו המין. איני והאמר רב הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. לא קשיא הא במילתא דעבידא לגלויי והא במילתא דלא עבידא לגלויי, שבת נמי עבידא לגלויי מתן שכרה לא עבידא לגלויי:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצוה שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שנתן בצנעא דכתיב ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו גוים עלה, שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו. ואיבעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו. דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נתן הקב"ה לאדם בערב שבת ובמוצאי שבת נוטלה הימנה שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש:
ושמרתם את השבת המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר כדדרש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת נמי אסור באכילה. אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה תלמוד לומר לכם שלכם תהא. יכול אפילו בשוגג תלמוד לומר מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג. פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא כדאמרן. וחד אמר מעשה שבת דרבנן דאמר קרא קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש. ושמרתם את השבת זהו שהיה רבי שמעון בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואין אתם מסורין לשבת. כי קדש היא לכם מגיד שהשבת קדושה לישראל. מה לפלוני שחנותו נעולה שהוא משמר את השבת. ולא עוד אלא כל מי שמשמר את השבת מעיד על מי שאמר והיה העולם שברא עולמו בששה ונח בשביעי. וכן הוא אומר ואתם עדי נאם ה' ואני אל: