ילקוט שמעוני/שמות/רמז רסא

<< · ילקוט שמעוני · שמות · רמז רסא · >>

וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מלמד שירד להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאם ורוח וגשם אין. תנו רבנן וחם השמש ונמס בד' שעות. אתה אומר בד' או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס איזו שעה שהשמש חם והיום צונן הוי אומר בארבע. מני לא רבי יהודה ולא רבנן אי רבי יהודה כולי בארבע שעות נמי צפרא הוא דרבי יהודה קאמר תפלת השחר עד ארבע שעות דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר והכא קאמר וילקטו אותו בבקר בבקר ואחר כך וחם השמש בארבע שעות. ואי רבנן כולהו שש נמי צפרא אי תימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואי תימא ר' יהודה אהניא ליה האי בקר יתירה להקדים לו שעה אחת קודם לבקר. ויבואו כל נשיאי העדה וגו' אמרו לו משה רבינו מה נשתנה היום הזה מכל הימים. ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' אמרו לו אימתי אמר להם מחר. את אשר תאפו אפו רבי יהושע אומר הרוצה לאפוי היה מתאפה לו והרוצה לאכול דבר מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול בו אפוי היה טועם בו טעם כל אפוים שבעולם והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו טעם כל בשילים שבעולם. יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל לכתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא זכור את ים השבת זוכרהו מאחר שבאת להשכיחו. מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול. תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי. אין הכי נמי אלא גזירה שמא יפשע. ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו ובשלו מכאן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשלין מן התורה:

ויאמר משה אכלוהו היום לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית וכו' אמרו ליה הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים אמר להם כי שבת היום לה'. מה תלמוד לומר היום לא תמצאוהו בשדה. אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאנו למחר א"ל היום הזה אי אתם מוצאין אותו אבל למחר אתם מוצאין אותו. ר' אלעזר בן חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאין אותו. דבר אחר ויאמר משה אכלוהו היום רב יהושע אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות. אי אפשר ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד והכהונה ולויה לכך נאמר אכלוהו היום. רבי אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות. מיומו של גוג ומגוג. ומחבלו של משיח. ומיום הדין הגדול. לכך נאמר אכלוהו היום ששת ימים תלקטוהו. ר' יהושע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. בים טוב מנין תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין תלמוד לומר לא יהיה בו. ביום הכפורים מנין תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם אלו מחוסרי אמנה שבישראל:

ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם ר' יהושע אומר א"ל הקב"ה למשה אמור לישראל הוצאתי אתכם ממצרים קרעתי לכם את הים הורדתי לכם המן העליתי לכם הבאר הגזתי לכם השלו )נלחמתי לכם את עמלק(ועשיתי לכם נסים עד מתי אתם ממאנין לשמור מצותי. שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם והלא במרה צויתי לכם מצוה אחת לשמרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו שכל מי שהוא משמר את השבת מה שכר נוטל עליו תלמוד לומר אשרי אנוש יעשה זארת וגו' הא למדנו שכל מי שמשמר השבת מרוחק מן העבירה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו':

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ומעשה בר"ג שאמר השכימו לי שבעה לעליה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות. מיד עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר את השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. א"ל שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אבל אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולאו שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד. כי הא דיתיב רבי )חייא(וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא. עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון ]ברבי[לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שצערת לאבא אמר ליה חס ושלום לא תהא כזאת בישראל. ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה להם רבי אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולן וכתבו לה גט כריתות ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמר לה משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות. ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני. לך והטל גורלות. ואי בעית אימא ממשה דכתיב עד אנה מאנתם. תנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו יושבין בעלית בן גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול משמים יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו אי עניו אי הסיד תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו יושבין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול משמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן. וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל. אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטליא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עלמא. ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה השעה שאין מספידין על הרוגי מלכות:

עמד שמואל הקטן על רגליו א"ל רבי הלכה נכנסתי לישראל א"ל מה לך אלדד ומידד שכל ישראל יודעין שאילו אמרתי שלא יכנסו אלא שנים שהיית אחד מהם. אמר תולין מפתחו ופנקסו של מת מפני עגמת נפש וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן.והיה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה מספידין עליו ואמרו על זה נאה לבכות על זה נאה להתאבל מליכם מתים מניחין כתריהן לבניהם עשירים מתים מניחין עשרן לבניהן שמואל הקטן נטל חמודות של עולם והלך לו:

ראו כי ה' נתן לכם )את(השבת ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים. כל עסקה של שבת כפול. עומר כפול שני העומר לאחד. קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים. ענשה כפול מחלליה מות יומת. שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. אזהרתה כפול זכור ושמור. מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת. ראו כי ה' נתן לכם )את(השבת הזהרו כי ה' נותנה לכם שתשמרו אותה. על כן הוא נותן לכם וגו' זה הוא שהיה רבי יהושע אומר זה הוא הלחם כפול שנאמר שני העומר לאחד. שבו איש תחתיו אלו ד' אמות. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אלו אלפים אמה וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהם ושבתו שנאמר וישבתו העם ביום השביעי. דבר אחר וישבתו העם רבי יהושע אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שלשה מועדים טובים חג של ניסן חג של עצרת חג של תשרי וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהן ושבתו שנאמר וישבתו העם. ר' אלעזר המודעי אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות ארץ ישראל עולם הבא וכו' וכיון ששמעו קבלו ושבתו וגו':

תני ר' חייא לוקין על ערובי תחומין דבר תורה. מתקיף לה רבי יונתן וכי לוקין על לאו שבאל. מתקיף לה רב אחא בר יעקב אל תפנו אל האובות הכי נמי דלא לקי. רבי יונתן הכי קא קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו. ] אמר ר' אליעזר[מי כתיב אל יוצא אל יצא כתיב והוא כזרע גד אמר רב אסי עגול ] כגידא[ולבן כמרגלית. תניא נמי הכי גד שדומה לזרע פשתן בגבעולין. אחרים אומרים גד שדומה לאגדה שממשכת לבו של אדם כמעין. תניא אידך ]גד[שהיה מגיד להם לישראל בין בן תשעה לראשון ובין בן שבעה לאחרון. לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר ר' יוסי כשם שהנביא מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין אף מן מגיד וכו'. הא כיצד שנים ביאן לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרת לי א"ל דינו לבקר משפט. למחר נמצא עומרו בית רבו הראשון בידוע שזה גנבו ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אמרה הוא סרח עלי. א"ל משה דינו לבקר משפט. למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב וברדת הטל על המחנה וגו' וכתיב ויצא העם ולקטו וגו' וכתיב שטו העם ולקטו הא כיצד לצדיקים יורד להם על פתח ביתם בינונים יצאו ולקטו כו'. ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרים בני ישראל קראו את שמו מן. והוא כזרע גד לבן איני יודע של מי רבי יהושע אמר דומה לזרע פשתן. יכול כשם שזרעפשתן אדום כך זה אדום תלמוד לומר לבן. רבי אלעזר המודעי אומר דומה לדבר אגדה שהאו מושך לב בני אדם. אחרים אומרים הוא מעיד על עצמו שהוא מן, שאינו יורד לא בשבת ולא ביום הכפורים. ר' יוסי אומר כשם שהנביא הזה הגיד להן לישראל חדרים וסתרים כך המן מגיד וכו'. וטעמו כצפיחת וגו' רבי יהושע אומר כאילפם וכעין אסקריטון. ר' אליעזר אומר כסולת זו שהיא צפה על גבי נפה ונלושית בדבש וחמאה. זה הדבר אשר צוה ה' יכול לא הניחו אלא בשנת המ' לצאת תלמוד לומר ויניחהו אהרן וגו' ואימתי נעשה הארון בשנה שניה כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה. וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב ולוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו. דבר אחר אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו. ז' דברים מכוסין מבני אדם יום מיתה ויום נחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חברו ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ומלכות כותיים מתי תעקר:

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת איני יודע של מה היא אם של כסף אם של זהב אם של נחשת אם של ברזל אם של בדיל אם של עופרת תלמוד לומר צנצנת לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחבירו אי אתה מוצא אלא כלי חרש. ותן שמה מלא העומר וגו' רבי יהושע אומר לאבות. רבי אלעזר המודעי אומר לדורות. רבי אליעזר אומר לימות ירמיהו. שבשעה שאמר ירמיהו לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה במה נתפרנס. באותה שעה הוציא להם ירמיהו צלוחית של מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' אבותיכם שהיו עוסקין בדברי תורה ראו במה נתפרנסו אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם מזה. וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל צלוחית של מן וצלוחית של מי נדה ושל שמן המשחה ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנאמר השב את מטה אהרן:

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שהרי כבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר אל ארץ נושבת הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקים מן מן שבכלים עד ט"ו בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו וגו' וכי ארבעים שנה אכלו אלא עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים יום לאחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה של אדר ושבעה עשר של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה. הא כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה יום של אדר הראשון ושלושים של אדר השני ששנת עבור היתה ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלושים של אדר ואותה שנה לא היתה מעוברת ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן. רבי אומר חמישים וארבע שנים אכלו ישראל את המן ארבעים שנה בחייו של משה שנאמר ובני ישראל אכלו את המן שאין תלמוד לומר את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אלא אלו ארבעה עשרה שנה אחר מיתתו של משה ואלו הן שבע שכבשו ושבע שחלקו. מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלק עמוד הענן, מת משה נסתלקו כולן. רבי יהושע אומר מתה מרים נסתלק הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו והצרעה לא עברה עמהן את הירדן:

והעומר איני יודע כמה הוא תלמוד לומר והעומר עשירית האיפה וכמה הוא עשירית האיפה אחד משבעה רבעים ועוד ועוד זה איני יודע כמה הוא אחד משבעה ברביעית. ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי שפרשו ישראל מדברי תורה בא עליהן השונא שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה:

וירב העם עם משה עברו על שורת הדין דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אינו נותן עיניו אלא בקטן אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול לכך נאמר וירב העם עם משה ולא עם אהרן שהיה אהרן חביב עליהם שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זה שאמר הכתוב שפתי כסיל יבואו בריב היו תובעין מי יתן מותנו ביד ה' ולו גוענו. מהו לפני ה' משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער כך היו אלו אומרים אנו מתים שיהא מצטער עלינו ולא עוד אלא שנשבע לאבותינו לתת לנו הארץ:

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי אמר להם כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנאמר מה תנסון את ה'. דבר אחר כל זמן שאתם מדיינים עמי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמי מתגדל:

ויצמא שם העם למים ובמקום אחר מהו אומר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה עד כאן לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון. וירב העם עם משה מכאן היה רבי יהושע אומר נפל ביתא ווי לה לכוותא . השוו בהמתן לגופן מכאן אמרו בהמתו של אדם הוא חייו. אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. ויצעק משה וגו' להודיע שבחו של משה שלא אמר הואיל והן מדיינין עמי איני מבקש עליהן רחמים אלא ויצעק משה אל ה', אמר לפני המקום רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג אתה אמרת אל תקפיד כנגדן שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך והם בקשו להרגני כאן המקום ממיך ומשה מגביה ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך כענין שנאמר ועתה הניחה לי אחריו מהו אומר ויחל משה וגו':

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם עבור על דבריהם. רבי יהודה אומר עבור מהם שאתה מוציא להם את המים. רבי נחמיה אומר עבור על חטא שלהן. דבר אחר עבור לפני העם ודרגש ליה ימלל. וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יהיו אומרים מעינו היו שם. ומטך אשר הכית מפני התרעומות. וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן והיו אומרים מיני פורעניות הן ואלו הם הקטרת והארון והמטה. אמרו הקטרת הזה של פורענות הרגה נדב ואביהוא שנאמר ויקחו שני בני אהרן וגו' לכך ידעו שהוא כפרה שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם. הארון אמרו שהוא של פורענות הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש שנאמר ויחר אף ה' בעוזה וכתיב ויך באנשי בית שמש לפיכך ידעו שהוא של ברכה שנאמר וישב ארון ה' בית עובד אדום וגו' ויברך ה' את (בית) עובד אדום. אמרו המטה הזה של סנפירינון הוא הביא עשר מכות על המצרים ועשר על הים לפיכך ידעו שהוא של נסים. ומטך אשר הכית בו את היאור מפני התרעומת. אמר רבי אבהו כל המנהיג את חברו בדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאור, וכי משה הכה והלא אהרן הכה אלא לומר לך שכל המנהיג את חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו:

הנני עומד לפניך (כתוב בפסוק ורחצו רגליכם) אמר ליה הקב"ה כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם שם אני לפניך. והכית בצור מכאן היה ר' יוסי בן זמרא אומר המטה הזה של סנפירינון הוא שנאמר והכית בצור על הצור אינו אומר אלא והכית בצור. ויקרא שם המקום מסה ומריבה. רבי יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. רבי אלעזר המודעי אומר הקב"ה קראו מסה ומריבה שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום . על ריב בני ישראל ר יהושע אומר אמרו ישראל אם הוא רבון כל העולמים כשם שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. רבי אליעזר אומר אמרו אם מספיק לנו את צרכנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו לכך נאמר על ריב בני ישראל. כתיב לץ תכה ופתי יערים לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות שהכתוב אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה התחיל הקב"ה צוח על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. אמר רבי לוי למה היו ישראל דומין לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו פעם ראשונה ושניה ושלישית ראה הבן אדם אחד אמר ליה ראית את אבא אמר לו שוטה אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואת אומר לזה ראית את אבי מה עשה אביו השליכו מעל כתפו בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בשבעה ענני כבוד שנאמר יסובבנהו יבוננהו. בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי חייכם שאני מודיע לכם הרי הכלב בא ונושך אתכם ואי זה זה עמלק שנאמר ויבוא עמלק פרח כהדין זחלא . דבר אחר עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. רבי שמעון בן חלפתא אומר למה היה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה כך היה עמלק להוט אחר ישראל. משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר אמרו ישראל אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. ורבי נחמיה אומר אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו ואם לאו נמרוד בו. ורבנן אמרין אם מסיחין אנו בלבבנו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו אם לאו נמרוד בו. ר' ברכיה בשם ר' לוי בלבם היו מסיחין והקב"ה נותן להם שאלתם מה טעם וינסו אל בלבבם מה כתיב תמן ויאכלו וישבעו מאד:

ויבוא עמלק רבי יהושע ור' חסמא אומר המקרא הזה סתום ומפורש על ידי איוב היגאה גמא בלא בצה וגו' וכי אפשר לגומא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים וכי אפשר לאחו זה להיות בלא מים כך אי אפשר לישראל להיות אלא אם כן עוסקים בתורה ולפי שפרשו מדברי תורה לכך בא השונא עליהן שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה לכך נאמר ויבוא עמלק. רבי אלעזר המודעי אומר ויבוא לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן שנאמר אשר קרך בדרך וגו'. ואחרים אומרים ולא ירא אלקים אלו ישראל שלא היו בידן מצות. רבי אליעזר אומר ויבוא עמלק שבא בגלוי פנים לפי שכל הבאות שבא לא בא אלא במטמוניות שנאמר אשר קרך בדרך. אבל ביאה זו לא בא אלא בגלוי פנים. רבי יוסי בן חלפתא אומר ויבוא עמלק שבא בעצה מלמד שכנס עמלק את כל אומות העולם ואמר להם בואו וסייעוני על ישראל אמרו אין אנו יכולין לעמוד כנגדן שהרי פרעה עמד כנגדן וטבעו הוא וחילו בים סוף שנאמר ונער פרעה וחילו והיאך אנו יכולין לעמוד כנגדן אמר להם אני אתן לכם עצה מה תעשו אם ינצחוני ברחו לכם ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל לכך נאמר ויבוא עמלק שבא בעצה. רבי יהודה הנשיא אומר חמשה עממין פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל שנאמר ויבוא עמלק וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב שהיה לפנים מכולן. רבי נתן אומר לא בא עמלק אלא מהררי הר שעיר ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל. אחרים אומרים ויבוא עמלק יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טובה. כתיב ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית יבואו אלה כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה שנאמר ולא זכר יואש המלך החסד [אשר עשה] יהוידע אביו. מאי עונשו של דבר ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבואו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו [למלך דרמשק] וכתיב וה' נתן בידם חיל לרוב מאד מפני מה כי עזבו את ה' [אלקי אבותיהם] ואת יואש עשו שפטים. אל תקרא שפטים אלא שפוטים. וכי מה שפוטים עשו בו אמרו העמידו עליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם וענו אותו במשכב זכור כענין שנאמר וענה גאון ישראל ובלכתם ממנו כי עזבו אותו [במחלויים] רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת: