ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ויתגעש ותרעש הארץ. אמר רשב"ג על מה הזועות באות על הפסק בין מלכות למלכות, הדא דאת אמר ותרעש הארץ ותחל וגו'. אליהו ז"ל שאל את רבי נהוראי על מה הזואות באות לעולם, אמר לו על חלול המעשורת, א"ל חייך כך הוא סברו של דבר, אלא כך הוא עקרו של דבר בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות ועו"א יושבים בהשקט ובהמ"ק חרב חרה אפו בעולמו להחריבו שנאמר שאוג ישאג על נוהו, ורבנן אמרין מפני המחלוקת שנאמר ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל, רב הונא אמר על משכב זכור אמר הקב"ה אתה יעפת אבריך על דבר שאינו שלך אף אני אזיע בשבילך עליונים ותחתונים:

ויט שמים וירד. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אאחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, הכריע הכתוב השלישי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו' דברי רבי ישמעאל, ר"ע אומר מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי שמים העליונים והציען על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים, וכה"א ויט שמים וירד: