ילקוט שמעוני/שופטים/רמז עו
ופינחס בן אלעזר היה כהן בימים ההם. ת"ר כיצד שואילים באורים ותומים השואל פניו כנגד הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח. ר' יהודה אומר אינו צריך לומר לו כה אמר ה' אלא עלה והצלח. ואין שואלים לו בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר לפני ה' אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר וחנה היא מדברת על לבה ואין שואלים שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד הראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה גו'. והא את הוא דאמרת אין מחזירין לו אלא הראשון, אלא דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר וחזר ושאל כסדר. ואם הוצרך דבר לשניהם מחזירין לו שניהם ואם הוצרך דבר אחד מחזירין לו אחד שנאמר וישאל דוד בה'. ואע"פ שגזרת נביא חוזרת גזרת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים. למה נקרא שמם אורים. אורים שמאירים עינים בהלכה לכל דבריהם. תומים שמשלימים דבריהם, וא"ת בגבעת בנימן מפני מה לא השלימו את דבריהם, הם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח באחרונה שבחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר ופינחס בן אלעזר היה כהן וגו'. כיצד עושות ר' יוחנן אומר בולטות. ר"ל אמר מצטרפות, הא לא כתבי צד"י, א"ר שמואל בר רב יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. והא לא כתיב ט'. א"ר אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם. שנו רבותינו כהן גדול משמש בשמונה כלים ובאלו נשאלים לאורים ותומים ואינם נשאלים להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו מנא הני מילי א"ר אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד זה מלך, וכלל ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זה סנהדרין:
תדע לך כח החרם בוא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות של שבט בנימן, א"ל הקב"ה קנאתם על הזנות ולא קנאתם בפסל מיכה ועל שלא היה קנאתם על פסל מיכה לפיכך הרגו בהם בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית עד שנפלו לפני ארון ברית ה' והיו מבקשים תשובה ונתרצה להם הקב"ה והחרימו שיהיו כל ישראל הולכים אחריהם למקטון ועד גדול שנאמר כי השבועה הגדולה היתה וכי שבועה נשבעו כל ישראל אלא להודיעך שהחרם היא השבועה לא עלה אל ה' במצפה לאמר מות יומת:
וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו משכב זכר. מנא ידעי הושיבון על פי חבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף, ונעברינהו לפני ציץ אמר קרא לרצון להם ולא לפורענות. אי הכי במדין וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו מנא ידעי העבירון לפני ציץ כל שפניה מוריקות בידוע שהגיע זמנה להבעל, אין פניה מוריקות בידוע שלא הגיע זמנה להבעל:
ארור נותן בתו לבנימן. בט"ו באב הותרו שבט בנימן לבא בקהל, דכתבי ארור נותן בתו לבנימין, מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו, מקרא קראו ורחקו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, מקרא קראו וקרבו דכתבי גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדין לא נולד בנימן:
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בחמשה עשר באב הותרו שבט בנימן לבא בקהל דכתיב ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש ממנו ולא מבנינו:
ויאמרו ירושת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל. א"ר יצחק בריה דרב אמי מלמד שהתנו עם שבט בנימן שלא תירש בת הבן עם האחחין:
כל שמות האמורין בגבעת בנימן ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. א"ל ר' אליעזר וכי מבטיח ואינו עושה. א"ל ר' יהושע מה שהבטיח עשה והם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח, באחרונה שבחנו הסכימו על ידן. כל שמות האמורים בגבעת בנימן ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. א"ל ר' אליעזר וכי מבטיח ואינו עושה. א"ל ר' יהושע מה שהבטיח עשה והם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח, באחרונה שבחנו הסכימו על ידן. כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול, ר' אליעזר אומר בנבות קדש במיכה יש מהם חול ויש מהם קדש, אל חול, יה קדש חוץ מזה שהוא אל והוא קדש, כל ימי היות בית האלהים בשילה: