ילקוט שמעוני/רות/רמז תר
ושם שני בניו מחלון וכליון. כתיב ויוקים ואנשי כוזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישובי לחם והדברים עתיקים, יוקים זה יהושע שקיים שבועה לגבעונים, ואנשי כוזבא אלו הגבעונים שבדו ליהושע, ויואש ושרף, כתיב מחלון וכליון וכתיב ויואש ושרף, רב ושמואל, חד אמר מחלון וכליון שמם ולמה נקרא שמם יואש ושרף, יואש שנתיאשו מן הגאולה, ושרף שנתחייבו שרפה למקום, וחד אמר יואש ושרף שמם, ולמה נקרא שמם מחלון וכליון, מחלון שעשו עצמם חולין, וכליון שנתחייבו כליה, אשר בעלו למואב שנשאו נשים נכריות, וישובי לחם זו רות המואביה שנדבקה בבית לחם, והדברים עתיקים דברים הללו עתיק יומין אמרן, המה היוצרים אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם, יושבי נטיעים זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו, וגדרה אלו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל, עם המלך במלאכתו ישבו שם זו רות שראתה מלכות שלמה בן בנו של בן בנה. ומה אם אלו שהיו מעם שנתחייבו כליה ומעם שנאמר בהם לא יבואו בכם ואתם לא תבואו בהם ועל שקרבו עצמם קרבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. רבי מאיר היה דורש שמות, וכן היה רבי יהושע בן קרחה דורש ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבא המלכות, ושם אשתו נעמי שמעשיה נעימים, ושם שני בניו מחלון שנמה מן העולם, כליון שכלה מן העולם. אמר רבי יוחנן צריך אדם לחוש לשם, מחלון שהוא לשון מחילה, נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות, כליון כליה, נזדווגה לו ערפה שיצאת ממנה גלית. מחלון וכליון אפרתים (ברמז ע"ז):
ויבואו שרי מואב ויהיו שם, בתחלה באו להם לעיירות ומצאו אותם פרוצים בעריות, ואחר כן באו לכרכים ומצאום מרוחקים ממים ואח"כ חזרו לעיירות שנאמר ויבואו שדי מואב. וישאו להם נשים מואביות ומי גרם להם לישא נשים מואביות, אלא שעשו כעמון ומואב בצרות עין על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, שאם האחת ערפה שהיתה ראויה ליערף כעגלה ערופה, ושם השנית רות מרתתת מן העבירה. וישבו שם כעשר שנים מלמד שהגזרה תולה עד עשר שנים:
וימת אלימלך, וכי כל בני אדם אינם מתים, אלא ללמדך שאין הגזרה אלא על מי שיש בידו למחות ולא מיחה, ואין אדם משייר יתומים אא"כ עינו צרה בממונו, וכן הוא אומר וגוע ינועו בניו, ולמה יען אשר לא זכר עשות חסד:
וימת אלימלך איש נעמי. תנא אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר מתה עלי רחל:
וימותו גם שניהם, ללמדך שעין הרע מכה בבנים, א"ר חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב, מכאן ואילך איש בעונו ימות, אדם פושע פעמים שהקב"ה מאריך אפו עמו, פעמים שומע, פעמים אינו שומע, פעמים נדרש, פעמים אינו נדרש, פעמים רואה, פעמים אינו רואה. בדור מצרים מה כתיב ראה ראיתי ובדור בהמ"ק כתיב ראה ה' והביטה, בדור מצרים כתיב וישמע אלהים את נאקתם, ובמדבר כתיב לא שמע ה' בקולכם, ובדור בית המקדש חי אני אם אדרש לכם:
ותשאר היא ושני בניה א"ר חנינא בריה דר' אבהו נעשית שירים. וישאו להם נשים מואביות, תני בשם ר"מ לא ניירום ולא הטבילום ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביה. שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה. רב ושמואל חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה, וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין כהריפות, וכן הוא אומר ותקח האשה ותפרוש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות, ואי בעית אימא מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות, א"ר יצחק כתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, יבאו בני נשיקה ויפלו ביד בני הדביקה דכתיב את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד. דרש רבא בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעת גבורים:
ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה. ד"א שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות. ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנות עגלון היו דכתיב דבר סתר לי אליך המלך ויקם מעל הכסא, א"ל הקב"ה אתה עמדת מכסאך בשביל כבודי הריני מעמיד ממך בן יושב על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך: