ילקוט שמעוני/עמוס/רמז תקמ
רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו'. משתבח להו ר' אבהו למינאי ברב ספרא דאדם גדול הוא, שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין, יומא חד אשכחה אמרו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו' מאן דאית ליה סוסיא ברחמיה מסיק ליה, אישתיק ולא אמר להו ולא מידי, רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה, אתא ר' אבהו אשכחינהו, אמר להו אמאי קמצעריתו ליה, אמר ליה ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא, אמר אימור דאמרית לכון בתנויי בקראי מי אמרית, א"ל ומ"ש אתון דידעתון, א"ל אנן דשכיחי גבייכו רמינן אנשפין ומעייינין בקראי אינהו לא מעייני בהו, אמרו ליה אימר את, אמר להם אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שהיה נושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת:
אם יתקע שופר. משל למדינה שהיתה משובשת בגיייסות והיה שם זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע קולו היה נצוול ומי שלא שמע לו היו הגייסות הורגין אותו, כך כתיב בן אדם צופה נתתיך באמרי לרשע מות תמות וגו', כך אם יתקע שופר בעיר בראש השנה, ועם לא יחרדו אלו ישראל, אם יהיה רעה בעיר וה' לא עשה אין הקב"ה חפץ במיתתן שנאמר כי לא אחפוץ במות המת:
(א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו'. זה יוסף ויאמר יוסף אל פרעהחלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה וגו'. ד"א זה דניאל אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי. ד"א זה אלישע והראני ה' כי מות וגו'. ד"א אלו החכמים דתנינן בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ד"א זה אליהו ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך. ד"א זה אחיה השלוני הנה אשת ירבעם. ד"א זה שמואל וה' שגלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש: