ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ערום ראה רעה ונסתר זה משה שנאמר ויסתר משה פניטו כי ירא מהביט. ופתיים עברו ונענשו זה נדב ואביהוא שזנו עיניהם מן השכינה שנאמר ויחזו את האלקים, ומה היה להם, ותצא אש מלפני ה':

עקב ענוה יראת ה', א"ר יצחק בר' אלעזר דקסרין מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה סוליים לרגלה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה':

צנים פחים בדרך עקש, א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. א"ר יוחנן אם זכה אדם לקנות ענוה ויראת שמים זוכה לקנות עושר וכבוד וחכמה מהם ואם לאו צנים פחים ואם הוא ערום ירחק מהם:

חנוך לנער על פי דרכו, ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר משיתסר עד עשרין ותרתין וחד אמר מתמני סרי עד עשרים וארבע. ד"א חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה זה ראובן וילך ראובן בימי קציר חטים ואומר יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. ד"א זה לוט על ידי שגדל בביתו של אברהם תפס מדותיו וישתחו אפים ארצה והכניס אותם לביתו:

טוב עין הוא יבורך, א"ר יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך. ד"א טוב עין הוא יבורך זה משה, דא"ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתבן שלך יהא, נהג בה משה עין טובה ונתנה לישראל שנאמר תורה צו לנו משה מורשה, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך. ד"א טוב עין הוא יבורך זה משה ויסמוך ידיו עליו, משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים הלך ונתן לו סאתים, כך אמר לו הקב"ה וסמכת את ידך עליו ידו אחת וכתיב ויסמוך את ידיו עליו. ד"א את מוצא יעקב קבל חמש ברכות, שתים מאביו ויתן לך האלקים גם ברוך יהיה, ואחת של אברה ויתן לך את ברכת אברהם, ואחת של מלאך ויברך אותו שם, ואחת של הקב"ה וירא אלקים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו, בא יעקב לברך את השבטים ברכן בחמש ברכות שהיו בידו והוסיף להם אחת משלו שנאמר איש אשר כברכתו ברך אותם, בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית וזאת הברכה. ד"א וזאת הברכה תוספת על הברכות שברך בלעם, שהיה ראוי לברכם שבע ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש שנאמר והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה רשע אתה עינך צרה לברכן אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתן של ישראל, ובא משה שעינו יפה וברך את יש ראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך, וברכן ארבע ברכות וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה, ויצאו ויברכו את העם, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' וזאת הברכה:

גרש לץ ויצא מדון, אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ד"א זה לוט, ויצא מדון ויהי ריב בין רועי מקנה, וישבות דין וקלון ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה. אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו:

שוחה עמוקה פי זרות. אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקים לו גיהנם שנאמר שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפל שם, רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנאמר זעום ה' יפל שם:

אולת קשורה בלב נער. אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו שהיו מכעיסין בכל שעה לפני הקב"ה. שבט מוסר ירחיקנה ממנו שנאמר קח מאתם מטה מטה, כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטהו:

הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר וכו' (כתוב ברמז ת"י):

הלא כתבתי לך שלישים התורה משולשת, והאבות משולשים, והשבט שנתנה על ידו משולש, ומשה שלישי ביניהם, ואותיותיו משולשות, ואחים שלשה, ונצפן לשלשה חדשים. התורה משולשת תורה נביאים וכתובים, ואותיותיה משולשות אב"ג, והשבט שלישי ראובן שמעון לוי, ביום השלישי כי ביום השלישי, בחדש השלישי בחדש השלישי. במועצות ודעת. אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל, וכן דוד הוא אומר בפקודיך אשיחה. דבר אחר הלא כתבתי לך שלישים שלשים כתיב, אמר רבי אלעזר שלא יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא יהו בעיניך כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקרותה הדא הוא דכתיב היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות. ר' שמואל בר נחמני אמר שלישים גבורים כמה דאת אמר ושלישים על כלו, דברי תורה נמשלו בזיין מה הזיין הזה מתקיים לבעלים כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכן, א"ר אחא גבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן, א"ר אחא גבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן. במועצות בר חטיא אמר במו עצות. ד"א במועצות ודעת מלמד שלמד הקב"ה עצה ודעת למשה ונתנם לו באמת וכתב לו אותם באמת והודיעם לו באמת כדי שילך הוא וישמיעם לישראל באמת, להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך:

אל תגזל דל כי דל הוא. א"ר שמעון בן יוחאי א"ר יצחק בר טבלא א"ר חמא אריכא משום רבי אחא דתנא רבי חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא:

אל תגזל דל כי דל הוא. וכי יש לו כלום, אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא ליתן לו אם עשית כן כאלו אתה גוזל. ואל תדכא עני בשער. שלא אעצור בשבילך את השמים שנקרא שער שנאמר וזה שער השמים. כי ה' יריב ריבם אני רב אותך ריבים שעשיתיך עשיר ולא לו. וקבע את קובעיהם נפש נפשו אתה מחסרו אם לא תפרנסנו. ד"א אל תגזל דל, כזה התורמוס שהוא נכנס עם חפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר ומניח את התורמוס לכך נאמר אל תגזל דל. ד"א מדבר בשבטו של לוי והוא קורא לשבטו של לוי דל, ר' יהודה ור' סימון חד אמר שהיו דלים בנחלה שנאמר (לבני) [רק לשבט] הלוי לא נתן, לפיכך אל תגזל דל אל תגזלנו מן המתנות, וחד אמר שהיו דלים מן המנין שהיה הארון מכלה בהם, לפיכך הקב"ה מצוה את משה אל תכריתו וגו' וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד ולעיל בפסוק כן ארחות כל בוצע בצע):

אל תגזל דל כי דל הוא. וכי מה היה צריך שלמה להזכיר דל שני פעמים, אלא משנדלדל מנכסים חכמתו אינה נשמעת שנאמר וחכמת מסכן בזויה, דל מחיים שאין לו פרוטה לחיות בה מתוך כך נגזלים חייו מן העולם:

אל תגזל דל כי דל הוא. עני במה יקרא שמו לפניך, עשיר יקרא שמו לפניך על שם ממונו על שם כספו וזהבו ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך, על שם בנו, כיצד עמד בנו וקרא בתורה אומרים בן מי הוא זה, אומרים בן פלוני עני הוא, לכן הוא אומר כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. תנא רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם וגו', רבי אומר בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך. וחבל את מעשה ידיך אלו הם בניו ובנותיו של אדם:

אל תסג גבול עולם. רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים, וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם, לסמיא צווחין סגי נהורא. א"ר יצחק ועניים מרודים תביא בית [אלו שהם עניים מנעוריהם כהדין סמיא דקרין ליה סגי נהורא. ד"א] אם עשית כן מעלה אני עליכם כאלו הבאתם בכורים לבית המקדש, כתיב הכא תביא בית וכתיב התם ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך:

אל תסג גב ול עולם. א"ר שמעון בן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו כגון אברהם תקן תפלת השחר, יצחק תפלת המנחה, יעקב תפלת ערבית, שלא תאמר אף אני אוסיף אחרת, תלמוד לומר אשר עשו אבותיך. א"ר יוחנן לא עשו אלא לכל הדורות:

חזית איש מהיר במלאכתו. תנן התם שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב, מי מנאם, אמר רב אשי אנשי כנסת הגדולה מנאום, א"ר יהודה אמר שמואל בקשו עוד למנות אחד ומנו שלמה, באת דמות דיוקנו של אביו נשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה את ספסליהן ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו מי שהקדים ביתי לביתו ולא די אלא שביתי בנה בשבע וביתו בנה בשלש עשרה שנה, יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה, חזרה ואמרה להם המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'. מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלים נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלים ואני איני מעלה, יצא לעיר וראה אבן אחת ופתחה ומרקה ואמר להעלותה לירושלים, נזדווגו לו חמשה בני אדם אמר להם מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו, נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם את הסלעים ולא מצאם, נכנס ללשכת הגזית אמרו לו שמא מלאכי השרת הם וקראו עליו הפסוק הזה חזית איש מהיר במלאכתו. ד"א חזית איש, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מדבר ביוסף, מהיר במלאכתו ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לפני מלכים יתיצב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה פוטיפר. ד"א זה משה דכתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו, וכי כל הבנים אינם גדלים, אלא שהיה בן חמש שנה ונמצא כבן אחד עשר, מהו ויגדל שני פעמים, למעלה בקומה ולמעלה בגדולה, לפני מלכים יתיצב זה פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה יתו, אמר לו רבי נחמיה עשית את הקדש חול והחול קדש, אלא לפני מלכים יתיצב זה הקב"ה, בל יתיצב לפני חשוכים לפני פרעה שכתוב ובתחפנחס חשך היום:

ושמת שכין בלועך. ר' שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת שכין בלוך אם בעל נפש אתה, הלך רבי שמעון בן אלעזר וספר דברים לפני ר' מאיר וגזר עליהם. פשטיה דקרא במאי כתיב, בתלמיד היושב לפני רבו, דתנא ר' חייא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין, ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה פרוש הימנו:

התעיף עיניך בו ואיננו, אמר הקב"ה בעולם הזה ישראל למדין תורה מבשר ודם על ידי משה שהוא בשר ודם וכשם שבשר ודם עובר מן העולם אף למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפי שנאמר וכל בניך למודי ה', וכן הוא אומר לא ילמדו עוד איש את אחיו, וכשם שהאלקים חי וקיים לעולם כך למודו מה שישראל למדין הימנו אינן שוכחים לעולם:

אל תלחם את לחם רע עין. א"ר יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר אל תלחם את לחם רע עין, רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו:

בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. א"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך וגו'. אמר רב הונא בשם ר' אחא מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן והוא יגע בתדורה שהקב"ה מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני וכו' (כתוב בשמואל ברמז קמ"א):

אל יקנא לבך בחטאים. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, אם לחשך אדםלומר אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים, אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים:

אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. שנו רבותינו בן סורר ומורה נהרג על סופו, אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקין ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ד"א אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר אל תשתה שבעים שלא תראה פני שבעים:

וקרעים תלביש נומה, א"ר זירא כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה:

שמע לאביך זה ילדך. כל שאמר לך אביך חייב אתה לשמוע זה ילדך, אבל אם אמר לך בוא ונשתחוה לע"ז לא תשמע לו שלא תכפור זה אלי ואנוהו. זה ילדך צור ילדך תשי, כשאתה עושה רצונו הלא הוא אביך ואם לאו על כרחך שלא בטובתך קנך. העבד ישראל אם יליד בית הוא, כשאין אתה עושה רצונו:

ואל תבוז כי זקנה אמך. א"ר יוסי בר חנינא אם נתישנה תורה בפיך אל תבוז עליה, א"ר זעירא אם נזדקנה אומתך אל תבוז עליה כשם שהיה אלקנה עושה שהיה מדריך את ישראל לעלות לרגל:

אמת קנה ואל תמכור. תניא כאשר צוני ה' אלקי מה אני בחנם אף אתם בחנם, ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר, תלמוד לומר אמת קנה, יכול כשם שלמדתי בשכר כך אלמדה בשכר, תלמוד לומר ואל תמכור:

גיל יגיל אבי צדיק. גילה בזמן שהצדיק נולד, גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק ואלה תולדות יצחק בן אברהם:

תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה. א"ר יצחק לבא ועינא תרין סרסורין דחטאה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, א"ר יצחק אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועינך אנא ידעית דאת דילי:

למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח, על מי הם אומרים שיש בפניו חבורות. למי חכלילות עינים, על מי הם אומרים שעיניו עכורות, על שותי יין, למאחים על היין:

אל תרא יין כי יתאדם כי יהא דם, אחרים אומרים יתאדם מבחוץ הוא נאה, מבפנים הוא רע, לא תהא סבור כשם שהוא מבחוץ הוא בפנים אל תרא יין כי יתאדם:

כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב השכור נותן עיניו בכוס והחנוני בכיס. ד"א רואה את חברו שותה והוא אומר לו מזוג והוא שותה ומתקלקל ברעי ובמי רגלים, יתהלך במישרים סופו למכור את כל חפצי ביתו ואת כל תשמישי ביתו. ד"א יתהלך במישרים וכי מי שהוא שותה יתהלך במישרים, אלא שהוא מתיר את העברות ועושה אותן הפקר, משיח עם האשה בשוק, עושה דבר שאינו הגון ואינו מתבייש, וסופו של יין אחרית רעה. אחריתו כנחש ישך, הנחש הזה נושך לאדם ואינו מרגיש לשעה, וכשהוא מהלך והולך לביתו המכה מתחלחלת בו, מה הנחש נתקללה האדמה בעבורו שנאמר ארורה האדמה בעבורך, כך היין נתקלל שלישו של עולם בשבילו שנאמר ויאמר ארור כנען הוי אחריתו כנחש ישך:

עיניך יראו זרות, גורם לו לעבוד ע"ז שנאמר גם אלה ביין שגו מהו אלה שאמרו אלה אלקיך ישראל. ולבך ידבר תהפוכות. אתה גורם לעצמך לבא לידי ארבעה דברים, לשפיכות דמים, לע"ז, לגלוי עריות, לשון הרע דכתיב ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה וכתיב זד יהיר לץ שמו ושותה ורואה את כל העולם כספינה הזו שנאמר והיית כשוכב בלב ים, וכשהוא שוכב מכין אותו ואינו חושש שנאמר הכוני בל חליתי, פוצעים אותו ואינו יודע שנאמר הלמוני בל ידעתי, ומגלה את עצמו ואינו מתבייש, וחוזר ומבקשו שנאמר מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד, אמר הקב"ה הואיל וכך היין גורם דין הוא שאצוה לכהנים שלא יהו שותים יין ומשמשין לפני שנאמר יין ושכר אל תשת. ד"א אל תרא יין כי יתאדם כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה, כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב לשון נקי, יתהלך במישרים סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש, א"ר יוסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא. ד"א אל תרא יין כי יתאדם מסמיק ליה, יתהלך במישרים סוף דהוא עביד ביתיה משרא, מן הדא קדרא דנחשא עביד קדרא דחספא, עבדא מזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה, ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי סוף שהוא מוכר את כל כלי ביתו ושותה בהם יין, א"ר אחא מעשה באחד שהיה מוכר את כל כלי ביתו ושותה בהם יין, אמרין בניה לית הדין אבונא שביק לן כלום, אשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויהבוניה בחד בית עלמא, עברון שפיין בתרע בית עילם ושמעין אנגריא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עילם ואזלין למחמי מה אית קלא במדינתא, אתער משנתיה חמא זיקא יהיבא לעיל מרישיה, שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה, בתר יומין אמרין בניה לית אינון אזלין חמן מה אבונן עביד, אזלון אשכחוניה והא זיקא יהיבא בפומיה, אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך, עבדי ביניהון תקנה כל חד וחד הוה משקי ליה יומא. והיית כשוכב בלב ים, להדא אילפא דרמיא בפילגוס נחתא וסלקא נחתא וסלקא. וכשוכב בראש חבל, להדין תרנגולא דיתיב בריש חבלא אזיל ואתי ואזיל ואתי כהדין קברניטא בריש תורנא. הכוני בל חליתי מחו ליה ולא מרגיש. הלמוני בל ידעתי טלמון ליה ולא ידע, שתי קסטא דשכרא ואמרין ליה עשרה קסטין שתית, ואי תימא אתער משנתיה ומנשי לה, ת"ל מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד. למי אוי למי אבוי רב הונא אמר למי שאינו עמל בתורה למי מדינים למי שיח למי דינין למי פטטין, למי פצעים חנם למאן פדעין דמגן, עובדא הוה בחד בר נש דהוה רגיל למשתי תריסר קסטין דחמר בכל יומא, יומא חד אישתי חד סר קסטין, דמיך ולא אתא שנתיה, קם בחשוכא ואזל לבי קפלא אמר זבין לי חד קסטא, א"ל לאו בחילאי דהא חשכתא וצרו לי נטוריא, תלא עיניה וחמא נוקבא בתרעא, אמר הב בדין נוקבא את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן, אישתי ודמיך קדם תרעא, עבור עליה נטוריא סברוניה דהוא גנב, מחוניה ופצעוניה ולא ארגיש, קרון עליה למי פצעים חנם. למי חכלילות עינים למי סמקן דעיינין, כל אלה למאן, למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפלא ראשון ויוצא אחרון. לבאים לחקור ממסך, מאן דשמע דאית ליה חמרא טבא רדיף בתריה מה כתיב בו בסוף, אחריתו כנחש ישך. וכצפעוני יפריש מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אדם לחוה למיתה, ר' יהודה בר אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו, דהה"ד ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו, אשכלות הללו הביאו מרירות לעולם, וכצפעוני יפריש מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש בין נח לבניו לעבדות הה"ד וישת מן היין וישכר שמתוך כך אמר ארור כנען. ד"א מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך היין הפריש בין לוט לבנותיו לממזרות, הה"ד ותשקין את אביהן יין שמתוך כך ותהרין שני בנות לוט מאביהן. ד"א מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה, דתנא דבי ר' ישמעאל לא מתו בניו של אהרן אלא על ידי שנכנסו שתויי יין, א"ר תנחום הדא גופנא אימיה לא יכלא קיימא ביה ואת יכיל קאים ביה, הדא גופנא מסמכא בכמה קנין בכמה בוקרין ולא יכלא קיימא ביה ואת יכיל קאים ביה, א"ר פנחס אמר הקב"ה לקרבנות נתתי סיקוסין ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר, ולך אינך נותן סיקוסין:

ד"א אל תרא יין כי יתאדם א"ר אל תרא יין שמאדם פניהם של רשעים בעוה"ז ומלבין פניהם לעוה"ב, ר' אבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם. שנו רבותינו ארבע פוסות הללו צריך שיהא בהם רביעית יין אחד חי ואחד מזוג אחד חדש ואחד ישן, ר' יהודה אומר עד שיהא בו טעם ומראה, אמר רבא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם:

כי יתן בכוס עינו. רב אמי ורב אסי חד אמר כל הנותן עיניו בכוסו כל העולם כלו דומה עליו כמישור, וחד אמר כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור:

למי אוי למי אבוי, א"ר סימון בוא וראה י"ג ווי"ן נאמרו ביין ויחל נח, ויטע, וישת, וישכר ויתגל, וירא, ויגד, ויקח, וישאו, וילכו, ויכסו, וייקץ, ויידע, ובא שלמה ופרש בחמתו למי אוי למי אבוי לזה שהוא שכור ווי לו ווי לביתו ולאבותיו שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, למי מדינים שמתוך ששותה הוא מגלה סוד שבין אדם לחברו ומשלח מדינים ומגלה שיחה יתרה, למי חכלילות עינים א"ר ישמעאל חכלילי עינים מיין תנו לי יין שהוא מתוק לחכי, ולמי הוא ערב, ר' אליעזר אומר למי שהוא שותה כדי צרכו, ר' יהושע אומר לזקן שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי ולבן שינים [אלא לבן שנים], מה היין מרצה דעתו של תינוק כך היין משיב דעתו של זקן לכך נאמר ולבן שנים מה כתיב אחריו למאחרים על היין, אמר רבי אוי לו לזה שמניח דברי תורה ומשכים על היין:

ובדעת חדרים ימלאו, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר וכו' (בשמואל ברמז פ"ו). גבר חכם בעוז זה בועז. ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו הרע בשבועה שנאמר חי ה' שכבי עד הבקר וכו' (כדכתוב ברות). כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (כתוב לעיל):

התרפית ביום צרה. א"ר טבי א"ר אושעיא כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, רבי טובי בר מתנה אמר אפילומצוה קלה שנאמר התרפית וגו' מ"מ. הצל לקוחים למות אלו בניו של אהרן, ומטים להרג שהיו בצד המיתה. אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידוהי קמיה, אמר הלין אינון דאת מגלגל עליהון, א"ל זעירא דאית בהון מחיה מתים, בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ליה שלח לי חד מן תלמידא דמחיי לי הדין מיתא, שלח ליה חד מן תלמידוי, אית דאמרין ר"ש בן חלפתא הוה אזל, אשכחיה רביע, א"ל מה את רביע ומרך קאים על רגליה, מיד נזדעזע וקם לו. כי שבע יפול צדיק וקם. ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בידי לשלמנא וחדא לעבר ביש, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת וכו' (כתוב בתהלים ברמז תל"ט):

בנפול אויבך אל תשמח, רבא כי הוה חלש יומא קמא אמר לשמעיה טרוקו גלי, למחר אמר רבא כי הוה חלש יומא קמא אמר לשמעיה טרוקו גלי, למחר אמר ליה פוקו אכריזו דסני לי ליחדי ודרחים לי ליבעי רחמי דכתיב בנפול אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:

בנפול אויבך אל תשמח, וכן צוה המקום כי תראה חמור שונאך כי תפגע שור אויבך, אמר האלקים אין אתה טוב ממני, כיצד ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח כשם שקורין שבעת ימי החג ואין קורין אלא יום ראשון בלבד, ולמה כן, אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים שהם שונאי ואני הכתבתי בנפול אויבך אל תשמח, וכן אתה מוצא בנח שאסר עליו תשמיש בשעת המבול: