ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז ת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחות שוב אינם חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, ואם תאמר אותן אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין ומעופפין על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער תלמוד לומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו:

וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקרעיה. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנןן עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות בגן עדן שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגו', כי על כבוד חופה, א"ר יוחנן מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חופה לפי כבודו. ועשן בחופה למה אמר ר' חנינא הגדול כל מי שעניו צרות בתלמידי חכמים בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא, ואש בחופה למה אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו, אוי לה לואתה בושה אוי לה לאותה כלימה:

וסכה תהיה לצל יומם, א"ר זירא עד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, למעה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות: