ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רצ
וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה. ר' חייא רבא אמר עלוב הוא השאור שמי שבורא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר כי הוא ידע יצרנו, עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה שנאמר כי יצא לב האדם רע מנעוריו, רבנן אמרין עלובה המטעת שמי שנוטעה מעיד עליה שהיא רעה שנאמר וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה:
כה אמר ה' אל אנשי אנתות וגו' הנני פוקד עליהם רעה וגו' ושארית לא תהיה להם, בוא וראה כח התשובה שאע"פ שנגזרה גזרה קשה עליהם כיון שעשו תשובה זכו להתיחס אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה:
צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה וגו' נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי, מאי אהדר ליה כי את רגלים רצת וילאוך, משל לאדם שאומר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה, א"ל לפני רגלי אחד כך לפני הסוסים עאכ"ו, ומה בשכר שלש פסיעות ששלמתי לאותי רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה (כתובב ברמז רמ"ד וברמז תקס"ג וברמז קל"ב):
נתתי את ידידות נפשי (כתוב ברמז קמ"ט):
היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, זה שליח צבור היורד לפני התבה שאינו הגון:
היתה לי נחלתי זה ירושלים, ואומר העיט צבוע (התיה) נחלתי לי, ואומר כי לא באתם עדד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו שילה ואמאי קרי לה מנוחה דנחו מכבוש הארץ. נחלה זו ירושלים דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר מנוחה זו ירושלים, וכה"א זאת מנוחתי עדי עד, ואומר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, ואמאי קרי לה מנוחה על שם נחת הארון, נחלה זו שילה שנאמר (יחלק) [וישלך] להם יהושע (ויפולל) גורל בשילה [ויחלק שם וגו'], ר' ישמעאל אומר זו וזו שילה, ר' שמעון אומר זוז וזו ירושלים: