ילקוט שמעוני/יואל/רמז תקלו
ואכלתם אכול ושבוע. א"ר לוי אין הקב"ה מקלל הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא שכופל אותה להם בקללתם שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו' ישובו יבושו רגע, וכשהוא מברך את הצדיקים כוופל ברכתם שנאמר ואכלתם אכול וגו' ולא יבושו עמי וגו':
השמש יהפך לחשך. ילמדנו רבינו מי שהוא רואה זיקים או ברקים היאך מברך עליהם. כך שנו רבותינו על הזיקים ועל הזוועות על הרעמים ועל הרקים הוא אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, הרי מן המשנה, מן המקרא מניו המביט לארץ ותרעד ומה כתיב אחריו יהי כבוד ה' לעולם. שאל אליהו ז"ל את רבי נהוראי מפני מה זוועות באות לעולם, א"ל כשהקב"ה רואה שאין ישראל מפרישין מעשרותיהן כראוי אז זוועות באות לעולם, א"ל חייך (ג) כך הוא סברו של דבר, אלא זהו עקרו בשעה שהקב"ה מביט ורואה עו"א יושבים בטח ושאנן ובית מקדשו חרב באותה שעה מאפיל העולם ומזדעזע, אמר הקב"ה כל הרעש הזה שאני מביא לעולם כדי לקדש שמי שנאמר כל הנקרא בשמי, ומבה שאני ראוי לקלס העו"א מכעיסים אותי זה אומר לכוכבים אני עובד וזה אומר לשמש ולירח אני עובד, לפיכך אני מרעיש אותם שמכעיסין אותי בהם, לפיכך אף הם לוקים עמהם שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם: