ילקוט שמעוני/זכריה/רמז תקעז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא. א"ר אבהו שלך ושלנו היא הגאולה דכתיב לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, א"ר מאיר כתיב ויושע ה' ביום ההוא ויושע ה' כתיב כבידול כשישראל בצרה אף הוא עמהם שנאמר בכל צרתם לו צר, וכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, וכתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים, בישע ישראל אינו אומר אלא בישע אלהים. א"ר ברכיה הכהן בר רבי ראה מה כתיב גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע, וכה"א אמרי לבת ציון הנה ישעך בא מושיעך אין כתיב אלא ישעך. א"ר אמי משה מקלס לישראל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. לה' אין כתיב כאן אלא בה', לאדם שיש לו סאה של מעשר שני מהו עושה נותן מעות ופודה אותה, כך ישראל כביכול במה הם נפשים בהקב"ה עם נושע בה', אמר הקב"ה בעוה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י דבורה וברק, ובמדינים ע"י שופטים, וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אין אתם משתעבדים שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים: