ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אמר רבי לוי ברכות מברכות את בעליהן, וקללות מקללות את בעליהן. אבן שלמה וצדק יהיה לך אם עשית כן יש לך מה לישא ומה ליתן מה ליקח ומה למכור, קללות מקללות את בעליהן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה אם עשית כך לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן וכו', אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לא תעשה לך איפה גדולה וקטנה, חייך שאפילו קטנה אינו מספיק ביד אותו האיש. ודכותה לא תעשון אתי אלקי כסף וגו', אם עשית כן, חייך שאפילו של עץ או של אבן אינו מספיק ביד אותו האיש שתהא לו. רבי בשם רבי חמא בר חנינא צער גדול היה לו למשה בדבר, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא נהנה (אותו) מהם כ"ד מתנות. מתלא אמר דאכיל בהדי קורא ילקה בהדי קילא). שאת זו בבל על שם ונשאת המשל הזה על מלך בבל. ספחת זו מדי שהעמידה המן הרשע שהיה שף כנחש על שם על גחונך תלך. בהרת זו יון שהיתה מבהרת בגזרותיה ואומרת להם לישראל כתבו על קרן השור שיאן לכם חלק באלקי ישראל. נגע צרעת זו מלכות הרשעה שהקדוש ברוך הוא מלקה אותה בצרעת מדוע נסחף אביריך. לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעתיד אמר הקדוש ברוך הוא אני מטהר אתכם הדא הוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו':