ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקכא
בן בקר לחטאת. תנא פר האמור בתורה סתם עשרים וארבעה חדש ויום אחד דברי ר' מאיר. שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר שתים פר בן שלש. רבי אליעזר אומר בן עשרים וארבעה חדש ושלשים יום. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש. רבי מאיר סבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי ליה שנה שמע מינה יום אחד בשנה חשוב שנה. ואידך אי הוה כתיב שש מאות ואחת כדקאמרת השתא דכתיב באחת ושש מאות אשש מאות קאי ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר. ורבי אלעזר מאי טעמא כתוב בראשון באחד לחדש מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחדש וקרי ליה חדש שמע מינה יום אחד בחדש חשוב חדש, ומדיום אחד בחדש חשוב חדש שמע מינה שלשים יום בשנה חשוב שנה מה חדש למניו אף שנה למנוייה:
ויאמר אל אהרן קח לך עגל מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישכחך בבואך למקדש, ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני והלא אף ישראל צריכין כפרה שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת. וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף. יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים ויש בידכם מסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר יבא עגל ויכפר על מעשה העגל:
ושור ואיל לשלמים לפי שנדמית עבירה לשני מינין שנאמר ויעשו להם עגל ולהלן הוא אומר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, יבא שור ויכפר על מעשה שור יבא עגל ויכפר על מעשה העגל. תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם עבירה שאתם מתיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנאמר לזבוח לפני ה', אמרו ישראל לפני משה וכי היאך מדינה מקלסת המלך ואינה רואה פני המלך אמר להם על מנת כן כי היום ה' נראה אליכם (כתוב בתחלת וירא אליו). ויקחו את אשר צוה משה בזריזות. ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' קרבו בשמחה ועמדו לפניו. משל למי שכעס על אשתו והוציאה לאחר ימים נתרצה להעמיד חוגרת מתניה וקושרת כתפותיה והיתה משמשת יותר מדאי אף כך ישראל כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם קרבו כולן בשמחה ועמדו לפניו לכך נאמר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה':
ויאמר משהזה הדבר אשר צוה ה' תעשו. אמר להן משה לשיראל אותו יצר הרע העבירו מלבבכם ותהיו כלכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו' מפני מה כי ה' אלהיכםהוא אלהי האלהים וגו' עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה'. ויאמר משה אל אהרן זש"ה משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. קרב אל המזבח משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא אשה והיתה מתביישת מלפניו נכנסה אחותה אצלה אמר לה הגיסי דעתיך בואי ושמשי את המלך. כך אמר ליה משה לאהרן אהרן אחי למה נבחרת להיות כהן גדול לא שתשרת לפני המקום הגס דעתך בא ועבוד עבודתך, ויש אומרים שהיה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו נכנס משה אצלו ואמר לו אהרן אחי ממנו אתה מתירא הנס דעתך בא וקרב אליו לכך נאמר קרב אל המזבח. ויקרב אהרן אל המזבח בזריזות וישחט את עגל החטאת אשר לו בקרבנו התחיל:
ויקרב את קרבן העם משנפנה מקרבנותיו באלו לקרבן העם תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם שקרבן העם אין מכפר על הכהנים וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. וישחטהו ויחטאהו כראשון. מה הראשון טעון חטוי אף זה טעון חטוי. ומה הראשון טעון שתי מתנות שהן ארבע אף זה טעון שתי מתנות שהן ארבע:
ויקרב את העולה ויעשה כמשפט. מה עולה טעונה הפשט ונתוח. מה עולה כולה כליל לאישים אף כולה כליל לאישים. מה עולה עומד בצד המזבח וזורק אף זו עומד בצד המזבח וזורק. מה עולה פקעו אברים מעל המזבח מחזירין למערכה אף זו פקעו אברים מעל המזבח מחזירן למערכה. תני תנא קמיה דר"י ב"א ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה, אמר ליה דאמר לך מני ב"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה. דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דתגמר מעולת נדבה. וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דילמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופה בעיקרא. ובית הלל מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן מצויה מעולת חובה נמי לא גמרי שכן כליל, אלא אתיא מבינייא:
ויקרב את המנתה וימלא כפו ממנה. נאמר כאן מלוי ונאמ רלהלן מלוי מה מלוי האמור להלן מלא קומצו אף מלוי האמור כאן מלא קומצו, מה מלוי האמור כאן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול אף מלוי האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול: