ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תצח
אמר ליה רב פפא לרבא לדידך שלישי דפרשת קדושים מאי דרשת ביה מיבעי ליה למקום שיהאמשולש בדם בבשר באימורים. ותיפוק לי' מקרא קמא ואם האכל יאכל מדאפקיא רחמנא בלשון שלישי. אמר (רבא) [רב אשי] אמריתה לשמעתתא קמיה דרב מתנה א"ל אי מהתם הוה אמינא שלישי פרט פגול כלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ואיתרבי שאר מקומות קמשמע לן (כתוב ברמז תר"ד). הקומץ את המחנה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ורבי אליעזר פוסל. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח לומר לך כשם שמחשבין באכילת אדם כך מחשבין באכילת מזבח. וכשם שמחשבין מאכילת אדם לאדם ומאכילת מזבח למזבח כך מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם, מאי טעמא מדאפקינהו רחמנא בלשון אכילה. ורבנן האי דאפקינהו קרא בלשון אכילה דלא שנא כי מחשב בלשון אכילה למזבח ולא שנא כי מחשב בלשון הקטרה למזבח אי נמי מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית ולעולם אכילה דאורחא קמ"ל. ור' אליעזר אם כן לכתוב רחמנא ואם האכל האכל אי נמי ואם יאכל יאכל [האכל יאכל] למה לי שמע מינה תרתי. אמר רב הונא אומר היה ר' יוסי פיגל בירך של ימין לא נפגלה הירך של שמואל מאיטעמא אי תימא סברא ואי בעית אימא קרא. אי בעית אימא סברא לא עדיפא מחשבה ממעשה טומאה אילו איטמיחד אבר מי איטמי ליה כוליה. ואי תימא קרא והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחברו. אחרים אומרים לא יחשב במחשבה הוא נפסל ואין נפסל בשלישי יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה מנין לרבות שחיטה וקבול הדם ת"ל האכל יאכל לרבות שחיטה וקבול הדם. יכול שאני מרבה שירי הדם והקטר חלבים ואכילת בשר ת"ל המקריב, זריקה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה זריקה מיחדת שמעכבת כפרה אף אני מרבה זריקה וקבול הדם שמעכבין את הכפרה. רבי מאיר אומר פוסלת בהלוך (שאפשר) [שא"א] לה לעבודה בלא הלוך. ורבי שמעון אומר אין מחשבה בהלוך שאי אפשר לה לעבודה שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר שלא בהלוך שוחט בצד המזבח וזורק. רבי אלעזר אומר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה פוסלת מקום שיאן צריך להלך אין מחשבה פוסלת [שאין מחשבה פוסלת] אלא בדבר הכשר לעבודה ובמי שראוי לעבודה ובמקום שהוא כשר לעבודה. יכול אין מחשבה פוסלת אלא באכילת בשר מנין לרבות זריקה והקטר חלבים. ת"ל ואם האכל יאכל אכילה לאדם ואכילה למזבח. למדנו זבחים הנאכלין לב' ימים שמחשבה פוסלת בהן בשלישי מנין לזבחים הנאכלין ליום אחד ודין הוא זבחים נאכלין לשני ימים וזבחים נאכלין ליום אחד מה זבחים הנאכלין לשני ימים מחשבה פוסלת בהם אף זבחים הנאכלין ליום אחד מחשבה פוסלת בהן (בשלישי) [בשני] דיו (הוא) לבא מן הדין להיות כנדון מה אלו לג' אף אלו לג'. אני אדון דין אחר זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים מה זבחים הנאכלין לשני ימים מחשבה פוסלת בהם בשלישי אחר זמן אכילתן אף זבחים הנאכלין ליום אחד תהא מחשבה פוסלת בהן בשני אחר זמן אכילתן. הן הא אם פסלה מחשבה בשלישי שאינוכשר לאכילה כל זבח תפסול מחשבה בשני שהוא כשר לאכילת קדשים קלים ת"ל ואם האכל יאכל לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שתהא מחשבה פוסלת בהן שבני, יכול אין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו חוץ למקומו מנין ודין הוא זמן פוסל [מר] ומחיצה פוסלת מה הזמן מחשבה פוסלת בו אף מחיצה תהא מחשבה פוסלת בו. הא אם פסלה מחשבה בזמן, שהזמן נוהג בבמה, תפסל מחשבה במחיצה שאין מחיצה נוהגת בבמה. ת"ל [בפרשת קדושים] ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה. שאין ת"ל אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנאו ענין לחוץ לזמנו תנאו ענין לחוץ למקומו. יכול יהו חייבין עליו כרת ת"ל בשלמים עונו ישא חוץ לזמנו בהכרת ואין חוץ למקומו בהכרת. יכול השוטחט לנכרים ולטמאים יהיה בלא ירצה. ת"ל אותו אותו בלא ירצה ואין השוחט לנכרים ולטמאים בלא ירצה. יכול אין לי בלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין לנשחט בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים הלן והיוצא ושקבלו פסולין וזרקו את דמה והנתנין למטה שנתנן למעל' והנתנין למעלה שנתנן למטה והנתנין בפנים שנתנן בחוץ והנתנין בחוץ שנתנן בפנים והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן. ת"ל לא ירצה ולא יחשב. יכול יהו חייבין עליו כרת [מה] ת"ל אותו [הוא] ואוכליו אלו בהכרת ואין הללו בהכרת. אתה אומר לכך נאמר מעוטים האלו לא ירצה ולא יחשב לאוכל או לא נאמרו אלא ללמד שאין עליו כרת אלא על שלמים בלבד מנין לרבות כל הקדשים ת"ל וינזרו מקדשי בני ישראל: