ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקלג
אמר ריב יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתת שמים, מת שורו, אבדה תרנגולו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת נפש ככל הנפש:
קחו עמכם דברים, ר' יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר (ח) בדברים פתיתם אותו בסיני שנאמר ויפתוהו בפיהם, ר' נחמיה אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים גכגון לוי בר סיסי וחבריו. רבי לוי בר סיסי באו גייסות לעירו ונטל ס"ת ועלה לראש הגג, אמר רבש"ע אם בטלית חדא מלתא מן דין ספרא יעלון להון לסטים ואי לא יזלון להון מדאיתבעון ולא ישתכחון, תלמי עבד כן ויבשת ימיניה, תלמידיה עבד כן ולא יבשת ימיניה ולא אזלין להון ליסטריא, סברין מימר אין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל:
אמרו אליו כל תשא עון, ר' יודן אמר כל תשא ועונותינו לא תשא. ר' נחמיה אומר כל תשא כולהון שבוק ואי לא (ט) תסב פלגא ותשבוק פלגא. וקח טוב, ר' נתן ור' אחא בש"ר סימון גימטריא דידיה וקח טוב וקח נפש, אמרו ישראל הרי חלבנו דמנו ונפשותינו יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו ונשלמה פרים שפתינו, אמר ר' אבהו מי משלם אותם פרים שהיינו מקריבים לפניך שפתים שאנו מתפללים לפניך:
אהיה כטל לישראל. כשם שאין הטל מזיק לכל בריה כך צדיקים עתידים לשבוע מזיר השכינה אינם ניזוקין שנאמר שובע שמחות את פניך, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אתה גואלנו, אמר הקב"ה לכשתרדו במדרגה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, וכתיב כי שחה לעפר נפשנו מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם למעלה מכוון כשושנה הזו למעלה אני גואל אתכם, שנאמר אהיה כטל לישראל אימתי כשיפרח כשושנה:
ילכו יונקותיו וגו'. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון שנאמר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון:
ישובו יושבי בצלו. אמר ר' אבהו אלו הגרים שבאים וחסים בצלו של הקב"ה. יחיו דגן נעשו עקר בישראל כמה דאת אמר דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות. ויפרחו כגפן, כמה דאת אמר גפן ממצרים תסיע. דבר אחר יחיו דגן בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה, זכרו כיין לבנון אמר הקב"ה חביב עלי שמותן כיין המתנסך על גבי המזבח, ולמה נקרא שמו לבנון על שם ההר הטוב הזה והלבנון. תני ר' שמעון בן יוחאי על שם שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, רב טביומי אמר על שם שכל לבבות בו שמחים, הדא הוא דכתיב יפה נוף משוש כל הארץ, ורבנן אמרין על שם והיו עיני ולבי שם כל הימים:
כי ישרים דרכי ה'. שנו רבותינו אין עושין מחק של דלעת מפני שהוא מיקל, ולא של מתכת מפני שהוא מכביד, אבל הוא עושה של זית של אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע, ואין עושין המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר, ולא ימחוק בבת אחת שהוא רע למוכר ויפה ללוקח, ולא ימחוק מעט מעט שרע ללוקח ויפה למוכר, ועל כלן א"ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה, אוי לי אם אומרה שמא ילמדו הרמאים, אוי לי אם לא אומרה שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו, אמרה או לא אמרה אמר ר' שמואל אמרה מהאי קרא כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. דבר אחר מי חכם זה הקב"ה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ. ויבן אלה ויבן ה' אלהים את הצלע, נבון וידעם זה הקב"ה ה' ישראים, כשם שהוא ישר להגיד כי ישר ה', וברא ישראים אשר ברא את האדם ישר, וצדיקים ילכו בם כגון אבות העולם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפ, ופושעים יכשלו בם אלו שמרדו עליהם כגון נמרוד באברהם, ישמעאל ביצחק, עשו ביעקב, עמלק ביהושע, פרעה במשה. דבר אחר וצדיקים ילכו בם, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. אמר ליה רבי לוי האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד, אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו וצדיקים ילכו בם, וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם, מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך הכא שני דרכים, אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכוונו לשם שמים וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם. ודילמא הוא נמי לשם מצוה איכוון, א"ר יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וישא לוט את עיניו וגו' כו', והא מינם קא ניים, תאנא משום ר' יוסי בר חוני למה נקוד על ה"א שבקומה מלמד שבשכבה לא ידע ובקומה ידע, מאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה, נפקא מינה בפניא אחרינא לא איבעי ליה למשתי חמרא: